למה הרצון להכרה והערכה עומד מאחורי כל המעשים של הילדים שלכם?

"אמא, תראי איך אני מטפסת" הקטנה שלי בת ה-4 צועקת לי בגינה כששמה לב שאני מדפדפת בעיתון במקום להסתכל עליה. 
הסתכלתי עליה. "אמא, תגידי וואו!" היא ציוותה עלי.

התפעלתי מהכנות שלה, ומהיכולת שלה למרות גילה הצעיר (בעצם אולי בגלל?)

לתקשר בצורה הכי כנה ופשוטה את הרצון שלה להכרה והערכה. 

 

כעבור כמה שבועות שמעתי הרצאה של איש שיווק מפורסם

שהסביר איך הצליח לשווק סדנא יקרה לאפיית עוגות: 
"קראתי לזה סדנת קינוחי וואו" הוא הסביר.

"כי מה בעצם עומד מאחורי הרצון של האשה ללמוד את הסדנא,

לשלם מאות שקלים על מוצרים ואחרי זה לעמוד שעות במטבח?

זה הרצון לשמוע הערכה למה שהיא אפתה, את הוואו, את ההתפעלות של החברה".

 

אחרי ההרצאה שלו התחלתי לשים לב יותר למודעות של חברות גדולות,
כאלה ששוכרות קופירייטרים לא זולים, 
כאלה שיודעים לדבר לרצונות הכי כמוסים, הכי עמוקים והכי חזקים בלב שלנו.
"הקיץ הזה לא תפסיקי לקבל מחמאות" קוראת פרסומת הרזייה. 
"כל היום יגידו לך תתחדשי על הבגד" קוראת פרסומת לאבקות כביסה. 
"מאיפה הפאה המ-ה-מ-מ-ת הזו, ישאלו אותך?" צועקת פרסומת של פאנית מסוימת.

 

כנראה שכל המשווקים האלה יודעים לפנות לצרכים העמוקים ביותר והלא מדוברים שלנו, 
אלו שהבת שלי ידעה לבקש מבלי להתבייש: 
הרצון להכרה ולהערכה ("אמא תסתכלי עלי, אמא תגידי וואו")
אבל האמת היא שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו, 
גם אם אנחנו בני 40. מסתתר ילד קטן כזה בן 4 
שרוצה שיסתכלו עליו ויגידו לו וואו.

ככל שבגיל צעיר המיכל הריגשי שלנו התמלא יותר

קיבלנו יותר הכרה והערכה ( הסתכלו עלינו ואמרו לנו יותר וואו)

כך הרעב שלנו להערכה והכרה יורד- אבל עדיין קיים אצל כולם. 

 

ההקשבה לאיש שיווק הזה חידדה אצלי את ההקשבה מעבר למילים לאנשים סביבי.  

כששכנה משתפת אותי ברעיון לעסק חדש שיש לה: 
האם היא מבקשת יעוץ עיסקי או הכרה ביוזמה וביצירתיות שלה? 
כשבעלי משתף אותי בקושי מול הבוס בעבודה: 
האם הוא ביקש יעוץ או הכרה בקושי ובכאב שלו?

והכי הכי חשוב למדתי איך להגיב לילדים שלי: 
"איך הצלחת לתפוס את החילזון הזה?" (במקום- זה ממש דוחה ואני לא רוצה חילזונות בבית). 
"המגדל שבנית הוא ממש מדוייק וגבוה" (במקום- רק אל תשכחי לאסוף את הקפלות בבקשה)
"וואו, איזו סלטה ענקית". (במקום- זו ממש סלטה מסוכנת, אני לא מרשה יותר)

זה לא אומר שעכשיו אני מסכימה לגדל חילזונות בבית, 
או לא מבקשת לאסוף את הקפלות, אבל עדיין משתדלת מאוד 
קודם כל לתת הכרה והערכה לילדים שלי 

ורק אחר כך לתת הוראות ואזהרות. 

באהבה, גליה

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן