למה שום טיפול לא עוזר לך?

"אני נורא מתלבטת אם להירשם לשיעור שלך. סך הכל התכנים שלך ניראים לי מאוד מעניינים,

ויש לי קושי מאוד גדול בזוגיות שאני חושבת אולי השיעורים שלך יכולים לעזור לי בזה.  

אבל בדרך כלל תהליכים אישיים וזוגיים זה דבר שמצריך מטפל מקצועי שמדבר איתך על הבעיות שלך. 

הייתי תקופה ארוכה בטיפול זוגי וזה לא הועיל, אז האזנה וקריאה של שיעור שבועי זה מה שיעזור? 

חוץ מזה, אם בעלי לא קורא ולא שומע את התכנים, איך זה יקדם את הזוגיות שלנו?" יונית משתפת אותי.

 

אני: "עם מה את מתמודדת בזוגיות שלך?"

יונית: "הזוגיות שלי די על הפנים כבר הרבה זמן.  מה לא ניסיתי? שום דבר לא עובד.

האמת אני די מיואשת. אין סיכוי שאני מתגרשת מצד אחד, 

מצד שני- אני לא רואה שינוי אצל בעלי כבר המון זמן." 

"מה ניסית?" אני מסתקרנת. 

"וואו, מה לא? הלכתי תקופה לשיעוריה של הרבנית X ולמדתי איך להתייחס לבעלי בכבוד,

היא כל הזמן הסבירה לנו שגברים צריכים קודם כל לקבל כבוד מהאשה שלהם

ואז הם ירצו לתת לה, ולפנק אותה, ולעזור לה ו….לא עזר כלום,

אחרי זה הלכתי לטיפול רגשי בשיטת ____

(כאן היא מפרטת מלא שיטות עם כל מיני אותיות לועזיות שאני כבר לא זוכרת),

במהלך הטיפול למדתי להבין טוב יותר את בעלי, להכיל אותו, להביע את עצמי בצורה נעימה יותר,

לפתוח חסמים רגשיים ולהיות יותר חמה ולבבית ו… גם לא עזר." היא מספרת. 

 

לתומי חשבתי שכשהיא אומרת "לא עזר" – הכוונה שהיא לא הצליחה להיות לבבית יותר,

מבינה יותר או מכבדת יותר כמו שרצתה להיות.

"מה הכוונה לא עזר? לא הצלחת ליישם את הדברים שלמדת?" אני מנסה להבין. 

יונית: "הצלחתי, בטח שהצלחתי, אבל אצל בעלי לא חל שום שינוי.

הדבר היחיד שעזר קצת היה כשהיינו בטיפול זוגי."

"איך עזר הטיפול זוגי? מה היתה מטרת הטיפול?" שאלתי. 

יונית: "היינו מדברים על כל מיני מריבות וקשיים שעלו במהלך השבוע, המטפל הסביר לי מה בעלי מרגיש, 

ולבעלי הוא הסביר אותי: איך אני חושבת ומרגישה וככה הוא גישר בינינו.

וכשהיינו במהלך הטיפול הזוגי המטפל הסביר כל פעם לבעלי מה אני מרגישה כשהוא אומר לי את מה שאומר,

וככה זה עבד. הבעיה שזה עבד רק כל עוד היינו במהלך הטיפול הזוגי,

כשהפסקנו הכל חזר לקדמותו."

אני: "מה רצית שישתנה?" 

יונית: "רציתי שבעלי יפסיק להיות כל כך ביקורתי כלפיי. שיפסיק להעיר לי הערות, להגיד לי דברים שפוגעים בי."

אני: "אז הלכת לטיפול בעצם בשביל לשנות אותו?"

יונית: "כן, מה? זה לא צורה לחיות ככה, שבן אדם כל הזמן מעביר עליך ביקורת, ומתלונן, ומתעצבן…

יש לו פיוז קצר, אני המון זמן חושבת שהוא צריך טיפול."

אני: "וואו, אז בעצם אם את תלויה בהבנה של בעלך, ובצורה שבה הוא מדבר

את בעצם צריכה לחיות עם יועץ זוגי צמוד כל החיים, לא? את מרגישה שזה מאפשר לך עצמאות?"

יונית: "לא, לכן אני גם די מיואשת".

אני: "תגידי, ואיך תרגישי אם תלמדי לא להתרגש כל כך מביקורת או מצעקות של בעלך?"

יונית: "מה זאת אומרת ? אם בעלי מעיר לי הערות מעליבות אני יכולה שלא להיעלב?

הרי זה בעלי, איך לא אעלב?"

 

אני חושבת שבמקרה של יונית יש לה 3 אפשרויות:

א. לצפות שבעלה ילך לטיפול

(שאני לא שוללת שיתכן שהוא בהחלט זקוק לו), להסביר לו כמה זה חשוב,
לבכות, לצעוק, לדבר אל ליבו, להתחנן, להיעלב, לעשות ברוגז , להתאכזב ולכעוס וחוזר חלילה.

גם אם בעלה יחליט מסיבה כלשהי לפנות לטיפול (מה שלא מסתבר כשהיא זו שמפעילה את הלחץ על הטיפול)

היא עדיין תמשיך לחיות ברכבת הרים רגשית. 

אם הוא מתנהג יפה- יונית תהיה ב"היי" ואם הוא יחזור לסורו ויכעס- היא תהיה ב"בייי". 

לא כיף, מתסכל ומעצבן ובעיקר מתיש ולא מקדם לשום מקום.

ב. להיות צמודה ליועץ זוגי.

רצוי אחד שיגור אצלה בבית, 

יפשר ויגשר בינה לבין בעלה בכל פעם שבעלה צועק, כועס או אומר משהו שמעליב אותה, 

יסביר לה מה בעלה מרגיש, חושב ומתכוון, יסביר לבעלה מה היא מרגישה חושבת ומתכוונת,

כדי שהוא לא יכעס, לא יתרגז ולא יגיד מילים שפוגעות בה. 

זו בהחלט אופציה שאנשים מסויימים יכולים להרשות לעצמם. 

הבעיה: יונית לא מפתחת שום עצמאות רגשית. היא לא מתקדמת לשום מקום. 

כשיונית לא מתקדמת היא גם כמעט שלא מאפשרת לבעלה לגדול ולהתפתח.



ג. לפתח עצמאות חשיבתית ורגשית.

לחזור למקום האישי שלה ולהפחית תלות במה שסביבה, גם אם זה אדם קרוב אליה כמו בעלה. 

ככל שנהיה יותר קשובות פנימה כך תתפתח בנו העצמיות והעצמאות ללא תלות באף אחד,

וכשהעצמיות שלנו תתחזק נוכל להיות על מקומנו, להישאר רגועות, שמחות ושלוות,
 
חופשיות מהתניות ותלות בהתנהגות של הסובבים אותנו והקרובים אלינו. 

עצמאות אין פירושה לא להיות אכפתית, מבודדת, לא מתקשרת – ממש לא. 

עצמאות פירושה היכולת לבחור.

לבחור האם להיעלב או לא. להיפגע או לא.

להיות מושפעת מכעס ותלונות של אדם אחר- או לא.

זאת לא התרחקות מהאחר- זוהי התקרבות לאחר אבל עם פחות תלות בו.

אם כרגע יש לה משענת חיצונית- (במקרה הזה בעלה)

והיא מרגישה שאם המשענת הזו לא תתמוך בה- היא תיפול. 

היא תלויה במילים שלו, במעשים שלו, בתגובות שלו, ברגשות שלו. 

אפשר לבחור להרפות מהמשענת הישנה הזו, ולבחור לפנות אל הקיום האישי שלה, 

למשענת פנימית שיכולה להתחיל להיבנות

כל מה שצריך בשביל שזה יקרה זה רק להסכים להודות בתלות שלה, לראות אותה בלי שיפוטיות, 

ולהיות נכונות לשחרר תלות חיצונית.

זה בדיוק מה שאני אעזור לך בשיעור השבועי : לבנות עצמאות פנימית, רגשית, מחשבתית ורוחנית, 

להפסיק להיות כמו עלה נידף שרועד מכל רוח בחוץ, 

לחוות שמחה, שלווה, שקט פנימי עמוק, ומערכות יחסים קרובות ואוהבות יותר עם הסובבים אותך. 

כל מה שצריך הוא רק נכונות לקחת אחריות, ולהתבונן בכנות במניעים, בציפיות ובמחשבות שלכן. 

מרגישה שאת מוכנה? תצטרפי אלינו כאן 

רק ב 53 ש"ח לחודש הראשון ללא שום התחייבות , כל הפרטים כאן 

 

ואני רוצה לסיים בתפילתה המדהימה של עידית שלו (המדהימה לא פחות):

"רוצה להיות שקטה עם הדופי, 
עם הסערה, עם תגובות הנפש הטבעיות. 
להסכים, לקבל, לטהר, לחשוב, 
לאהוב, 
את עצמי אני מבקשת לקבל. 
עם עצמי רוצה להיות ישרה, חופשיה ועצמאית,
רגישה, מרגישה ואוהבת, ובעיקר מסכימה להיות אנושית. 
רבונו של עולם, ברך בעצמאות 
את צמיחתה של האומה, 
ואיתה יחד אותי במסע גאולתי"

באהבה גליה

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן