3 סימנים שהגיע הזמן לשיחה עם הבת שלך לקראת גיל ההתבגרות

ציפור

מה זה נקרא "מתבגרת"? 

מתי מתחיל גיל ההתבגרות בדורנו? 

"הבת שלי בת 12 אבל נראית ממש ילדה קטנה, האם אני גם צריכה ללמוד איך לדבר איתה? "

שאלת הטיימיניג והזמן הנכון לשיחה מעסיקה הרבה אימהות ונשים.

מצד אחד שלא יהיה מוקדם מדי כדי לא להכניס למתחים וחששות מיותרים, 

יש אימהות שחוששות לחשוף את הבנות לידע מוקדם מדי שאולי יפגע בתמימות של הילדה, 

מצד שני גם לא רוצות לאחר את הרכבת ולגרום לבהלה. 

אז איך יודעים שהגיע הזמן ?

הנה 3 סימנים לפיהם את יכולה לדעת שהגיע הזמן לשיחה ראשונית ובסיסית עם הבת שלך: 

א. התפתחות גופנית.

למרות שהתפתחות גופנית במצב תקין ונורמלי מתחילה בגילאי 10-15 שזה טווח שנים די רחב,

וכל נערה הגוף שלה מתפתחת בזמן אחר ובקצב אחר,

בכל זאת יש כמה סימנים שיעזרו לך לזהות:

1. קפיצת גובה של כ-10 ס"מ תוך פרק זמן קצר.

2. העור והשיער מתחילים להיות שומניים יותר.

3. צמיחה של שיער בגוף, בדרך כלל בהתחלה שיער בהיר ופלומתי.

4. סערת רגשות, עצבנות, כעס, ורגשות בעוצמה לא רגילה.

יש כמובן עוד סימנים- אבל 4 הסימנים האלו עוזרים לזהות את תחילתו של גיל ההתבגרות 

שכדאי להתכונן אליו. 

חשוב: עדיף שנה מוקדם מידי מאשר דקה מאוחר מידי!

ב. המצב החברתי של הילדה.

בתור הורים, אנחנו תמיד רוצים להיות הכתובת לשאלות של הילדים שלנו. בכל תחום. 

יש מקרים שהילדה מצד עצמה לא סקרנית במיוחד, 

וגם ההתפתחות הגופנית שלה לא מצריכה הכנה או התייחסות מיוחדת, 

אבל החברות של הילדה מאוד מתעסקות ועסוקות במגוון נושאים של נשיות, מיניות, בינו לבינה, מוגנות ועוד. 

אם אנחנו רוצים להיות כתובת לבנות שלנו אנחנו צריכים :

1. לעבור איזשהו עיבוד בעצמנו לחוויות שעברנו. ללמוד. להשתלם בתחום.

סיפר לי פעם מטפל משפחתי מוכר שבתחילת דרכו עבד עם ילדים שהוצאו מביתם.

הרבה נושאים הילדים העלו מולו, אבל נושאים של גילוי עריות מעולם הילדים לא פתחו.

בשלב מסויים הוא השתתף בהכשרה מקיפה וארוכה על גילוי עריות ופגיעות מיניות בילדים

ופתאום הרבה ילדים גם החלו לדבר על הפגיעות וההתעללויות המיניות שחוו.

מדהים כמה שהילדים שלנו יודעים לקרוא אותנו ולזהות, מגיל כל כך צעיר-

על מה יש לנו נכונות לדבר, מה אנחנו רוצים ומוכנים לפתוח, ומה היינו מעדיפים שיחסכו מאיתנו.

2. הדרך להיות הכתובת לילדים שלנו היא באמצעות שיח על הנושא.

כשמישהו פותח שיח על נושא כלשהו (במיוחד אם זה נושא רגיש ולא שגור)

זה מראה שהוא הכתובת לשיח על הנושא.

למשל: אם בסביבה החברתית שלי לא מקובל לדבר על רגשות ולשפוך את הלב-

אני ארגיש לא בנוח עם שיח רגשי מדי

אבל אם אפגוש במישהי שתדבר בחופשיות על הרגשות שלה ועל מה שמתחולל אצלה בפנים-

גם אני ארגיש הרבה יותר בנוח לשתף דווקא אותה. 

ג. הסקרנות של הילדה. 

יש בנות שמבחינת ההתפתחות הגופנית שלהן ניראות רחוקות עדיין מהתבגרות מינית, 

גם המצב החברתי בכיתה נראה רגוע מאוד והילדות עדיין לא מתעניינות ולא מדברות ביניהן,

אבל הילדה בעצמה מלאת סקרנות ושאלות של: "מה זה?, ואיך זה קורה ולמה וכמה…" 

ומה שלא שעונים לה זה אף פעם לא מספק אותה ותמיד יש לה עוד שאלות ותהיות. 

לא פעם כתבתי על זה כאן, ואני אמשיך לכתוב על זה שוב: ילד/נער/ה (וגם אדם מבוגר- אבל לא בזה עסקינן)

שיש לו שאלות, תהיות, התלבטויות, סקרנות לגבי נושא כלשהו ימצא את המידע והתשובות לדברים שמעסיקים אותו

השאלה היא רק מה ומי יהיה מקור הידע שלו 

מקור תורני, נקי, מהימן, אמין, מונגש בצורה שמתאימה לגיל של הבת בגיל ההתבגרות

או שהמקורות שלה יהיו חברות (בדרך כלל החברות שמספקות מידע אלו גם לא חברות כל כך חיוביות)

ספרים, עיתונים, אינטרנט.

לכל מי שחושבת לעצמה כרגע "בבית שלנו אין גישה לדברים האלה" –

לא תאמינו כמה הנערות יודעות להיות יצירתיות כדי למצוא את מה שהן מחפשות

(אולי בפוסט אחר אני אשתף על הסיפורים שאני שומעת מאימהות ונשים על הצורה שהצליחו לאתר מידע 

כשהיו נערות או על הצורה שהבנות שלהן הצליחו לגייס מידע).

בקיצור- אם יש שאלות וסקרנות- במקום לנסות לדכא אותה (מה שלא יעיל בעליל)

זה מצויין לעודד את הבנות לפנות דווקא אלינו, האימהות, לכל השאלות וההתלבטויות.

מה מבין 3 הגורמים הקובע? 

הראשון מביניהם. זאת אומרת, ילדה שלא מתפתחת עדיין אבל החברות שלה מלאות סקרנות ושאלות- סימן שזה הזמן.

 

בקורס אני נותנת מענה מ א' ועד ת' על כל הנושאים שכל נערה צריכה לדעת, 

כדי להיות קשובה ומחוברת לגוף שלה.

כמובן, שכחלק מלימוד התכנים של הקורס גם את תקבלי הרבה ידע וכלים שחשובים שתכירי בתור אשה

ותחווי ריפוי עמוק בחוויית הגוף שלך. 

אז אם יש לך נערה מתבגרת, ואת רוצה להכין אותה לשינויים שמתרחשים בגוף שלה,

בצורה בריאה, אוהבת ומכבדת,

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן