סליחה שהייתי שקרנית ומניפולטיבית

עצים בשלכת

כל מי שמספר לכם בשיעורי חינוך ילדים, שמה שהילדים שלכם באמת צריכים זה חום ואהבה- לגמרי צודק. 

כל מי שמספר לכם בשיעורי זוגיות שמה שבני הזוג שלנו באמת צריכים

זה כבוד, אכפתיות, מחמאות, והתחשבות- גם הוא לגמרי צודק. 

כשהכל מתנהל על מי מנוחות, כל העצות האלה מצויינות. 

הבעיות מתחילות כשהאנשים היקרים לנו ביותר פוגעים בנו, מכאיבים לנו, מאכזבים אותנו, מכעיסים אותנו. 

מה קורה באופן טבעי ביותר כשמישהו מכאיב לנו ? אנחנו רוצים להחזיר לו. להכאיב לו בחזרה. 

הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לתת לו חום, אהבה, מחמאות ועידוד

ושאר הדברים החשובים עליהם למדנו בספרים/קורסים השונים בהם השתתפנו. 

את החוסר סימפטיה שאנחנו חווים אנחנו מראים במגוון של דרכים

החל ממניעה של משהו שהצד השני רוצה, פרצופים, שתיקות, ברוגזים,

"עקיצות", עלבונות, השפלות ועוד ועוד. 

הילד/הבן זוג מזהה את ההתנהגות הלא נעימה והלא אדיבה שלנו

ומחריף עוד יותר את ההתנהגות שגרמה לנו לכאב, 

אנחנו כאובות עוד יותר ועוד יותר כועסות עליו וחוזר חלילה. 

הדרך לצאת מהמעגל הזה היא קלה. קלה מאוד אפילו.

אולי לא נעימה ולא נוחה, אבל היא פשוטה. 

הדרך היא להעביר את הקונפליקט מ"ביני – לבינו" , לביני -לביני.

וכשאני מתחילה להתעמת עם עצמי במקום להתעמת עם הצד השני -שם יוצאים ממעגל הכעס והתיסכול.

בפוסט הזה אני רוצה להדגים איך אני עושה את המעבר מקונפליטקט עם צד שני,

ומעבירה את העימות אליי.

(הסיפור כאן הוא על עימות עם חברה,

אבל העקרונות האלו תקפים לכל קושי שאנחנו חווים מול כל אדם בחיים שלנו)

לפני כמה שנים השתתפתי בקורס מסויים, בו הכרתי את דבורה. 

אני ודבורה נהיינו חברות, אבל מהר מאוד הקשר החברי עם דבורה הפך לקשר יעוצי-טיפולי.

דבורה היתה מתקשרת להתייעץ איתי בנוגע לכל מיני קשיים/התמודדויות שהיו לה

מול בעלה, הילדים, ההורים, בוסים בעבודה ועוד. 

היא מאוד העריכה אותי ואת הידע שלי ו"עפה" עליי בכל שיחה שהיתה לנו,

היא החמיאה לי בלי סוף והודתה לי על ההכוונה. 

במהלך השנים אני חושבת שהקדשתי לדבורה מאות שעות של יעוץ בהתנדבות גמורה. 

יום אחד פנתה אליי דבורה בבקשה לשירות מסויים אותו אני עושה בעסק שלי

וגובה עליו מלקוחות כ-10,000 שח. 

אמרתי לה שאפשר לדבר על זה אבל המחיר של זה הוא כך וכך. 

בערב דבורה שלחה לי הודעה "האמת גליה ממש התאכזבתי ממך,

לפני חצי שנה ביקשת שאשאיל לך מצלמה והשאלתי לך בשמחה,

וכשאני מבקשת ממך טובה את מתחילה לדבר על כסף… האמת ממש מאכזב"

רתחתי מזעם! היא רצינית?

אחרי כל עשרות השעות שהקדשתי לה היא משווה את זה למצלמה אחת שהיא השאילה לי

שיכולתי להשכיר ב-300 ש"ח ועוד נשארתי חייבת? ככה היא מעריכה את הזמן שלי?

מרוב כעס העדפתי לא לענות לה כי בטח אם הייתי עונה הייתי מצטערת אחר כך על המילים שהייתי אומרת. 

לא עניתי כלום, ודבורה חשבה ש"עסקים כרגיל".

היא המשיכה להתקשר ולהתייעץ, לשאול שאלות ולשלוח הודעות. 

אני לעומת זאת, כבר לא הייתי כל כך בעניין של לענות לה.

אז "מרחתי" אותה קצת: עניתי מאוד בקצרה על הודעות,

סיננתי שיחות, הצעתי לה להתייעץ עם מישהו אחר וכו'. 

יום אחד דבורה לא אהבה את התשובה שלי ושלחה לי הודעה:

"את לא עונה כי את פוחדת שאחלוב ממך עוד מידע?"

שוב רתחתי מזעם: "מה היא חושבת לעצמה? שאני עובדת אצלה?

שאני חייבת לה משהו? למה היא כל כך כפוית טובה?"

כעסתי כל כך שאני לא זוכרת כבר הרבה זמן שכעסתי על מישהו בעוצמה כזו בזמן האחרון.

כל פעם שהייתי נזכרת בה הדם היה עולה לי לראש. 

עכשיו, תנסו רגע להיכנס לנעליים שלי: לו הייתם במקומי,

האם הייתם מצליחים להפגין כלפי דבורה חיבה ואכפתיות?

לפרגן לה? לעזור לה? 

או שהדבר היחידי שהייתם רוצים לעשות זה "לעקוץ" אותה ולהכאיב לה בחזרה? 

הדבר היחידי שרציתי לעשות זה לחפש מילים מספיק פוגעות כדי להגיד לה מה אני חושבת עליה. 

אבל, בגלל שאני יודעת שכל המחשבות האלו הן איסורי דאורייתא מפורשים (לא תיקום, לא תיטור) 

וגם בגלל שאני לא כל כך נהנית להתבשל בתוך מיץ של כעס, עוינות, וטינה

רציתי להשתחרר מהרגשות האלו בהקדם האפשרי. 

התחלתי להתבונן באחריות שלי למה שקרה לי מול דבורה, באופן בו אני תרמתי למה שקרה.

ואז זיהיתי 2 התנהגויות שלי:

א. המניעים שלי "לנתינה" לדבורה- לו הנתינה שלי היתה מדוייקת, נקייה, טהורה, נטולת התחשבנות,

לא היה לי צל של כעס על זה שדבורה משווה את השעות שהקדשתי לה להשאלת מצלמה.

כי בתוך תוכי לא הייתי מרגישה שדבורה חייבת לי משהו. 

אבל כשהעיסקה הלא מדוברת בינינו היתה "אני מקשיבה לך, מדריכה אותך ומייעצת לך,

ואת בתמורה נותנת לי הערכה"

ואז כשדבורה משווה את מה שנתתי לה למצלמה זה כאילו שהיא אמרה לי: "אני לא מעריכה את הזמן שלך,

הוא שווה בעיני פחות מחפץ שהשאלתי לך"

הרגשתי שהיא לא מקיימת את החלק שלה בעיסקה.

ב. הכנות שלי מול דבורה.

מהרגע שזיהיתי שהנתינה שלי מול דבורה היא לא נכונה ולא מדוייקת עבורי,

יכולתי להיות כנה איתה ולהגיד לה משהו כמו:

"דבורה יקרה, בשלב זה של חיי אין באפשרותי להעניק שיחות יעוץ בחינם,

אם תרצי את מוזמנת לקבוע פגישה בתשלום"

אבל לא אמרתי לה את זה, ובמקום זה הנחתי שדבורה תבין את זה לבד. 

אחרי תקופה ארוכה בה פיתחתי בדבורה את הציפיה שהזמן שלי והידע שלי עומדים לרשותה-

כשהחלטתי להפסיק ללא הודעה מוקדמת- דבורה כעסה ובצדק. 

ברגע שהבנתי שיש לי אחריות מלאה במה שקרה לי מול דבורה, הפסקתי לכעוס עליה,

להאשים אותה ולרצות להתנקם בה. 

פתאום הבנתי איך אני הכאבתי לה.

הרמתי טלפון לדבורה והתנצלתי שפגעתי בה בכך שלא הייתי כנה איתה. למעשה הייתי מניפולטיבית. 

לא היתה בי ציפייה שדבורה תתנצל על ההתנהגות שלה,תיקח אחריות על עצמה וכו'  

(והיא באמת לא התנצלה)

רק רציתי לקחת אחריות על ההתנהגות שלי.

אני לא אומרת שזה היה קל.

המעבר מלהיות קורבן, מסכנה ופגועה לבעלת אחריות, פוגעת, ומניפולטיבית היה כואב ולא נעים, 

אבל זו תחושה מדהימה. הרגשתי מיליון $$$!

היום יש לי לב נקי מול דבורה. הנתינה שלי מולה מדוייקת ונקיה.

אני יכולה באמת בלב שלם לשמוח בשמחתה ולאחל לה את כל הטוב שבעולם. 


את התהליך הזה של זיהוי תחום האחריות שלי מול האדם שהכאיב לנו אפשר לעשות מול כל אדם:

ילד, בן זוג, הורה וחברה. 

זה לא קל אבל זה דומה לבליעה של גלולה מרה ותחושת חופש אדירה שבאה אחריה!

השיעור השבועי שפתחתי עבורכן עוסק בדיוק בזה: במעבר מעימות ביני לבינו לעימות של ביני לביני. 

כשמתבוננים בכנות בעצמנו אפשר באופן די מהיר להשתחרר

מכל הטינות, הכעס והפגיעות שצברתם מול הילדים, 

כל מה שצריך הוא רק נכונות לקחת אחריות, ולהתבונן בכנות במניעים, בציפיות ובמחשבות שלכן. 

השיעור השבועי שלך יתן לך המון שחרור מתחושות של כעס ותסכול, שחרור מאשמה, 

ויעזור לך לבנות מערכות יחסים בריאות, אינטימיות וקרובות.

זה לא מסובך, הייתי אומרת שזה אפילו קל ומהנה! 

החודש הראשון במחיר הכרות מיוחד של 53 ש"ח כדי שתוכלי להתנסות ולבדוק אם זה מתאים לך

ו 93 שח לחודש בהמשך  

להרשמה לחצי כאן:

כן גליה אני רוצה לחוות מערכות יחסים בריאות וקרובות בחיים שלי !


אם יש לך שאלות ואת רוצה לדבר איתנו את יכולה להתקשר לעוזרת שלי אילה 052-2222113

או לשלוח לי שאלה בהשב למייל הזה

באהבה גליה

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן