טכניקה פשוטה כדי לסלוח לאנשים שפגעו בנו

סליחה

כחלק מתהליך הגדילה וההתרחבות של העסק שלי חיפשתי ספק בתחום השיווק  ביררתי על ספקים בתחום הזה וקבלתי
המלצות מחברה על ספק מסויים (להלן אקרא לו "הספק")

פניתי אליו וסכמנו להתחיל לעבוד, אבל יחסי העבודה שלנו נתקלו בקשיים עוד לפני שהתחילו:

קבענו פעמיים פגישות שבוטלו על ידו, אחרי זה נפגשנו וסיכמנו על עבודה מסויימת שהוא צריך לעשות עד תאריך X תמורת תשלום מסויים.

כשעברנו את תאריך X במספר ימים ושום דבר לא התקדם התקשרתי לברר מה קורה עם העבודה.

"אל תשאלי, העובדת שהיתה צריכה לעשות את זה היתה חולה" קבלתי תשובה. "העבודה שלך תהיה מוכנה בתאריך Y".

כשבוע אחרי התאריך Y התקשרתי לברר מה קורה.

"אל תשאלי הבן של עובדת אחרת (שהיתה אמורה לעשות חלק אחר בעבודה), הבן שלה היה חולה,

והעבודה שלך תהיה מוכנה בתאריך Z"

בתאריך Z היתה עבודה. אבל היא היתה לא מקצועית, לא רצינית ומזעזעת בכל קנה מידה.

התקשרתי שוב לספק. "תראי נעשה לך את זה אחרת בעוד שבוע."

עברו שבועיים. שוב לא מוכן. התקשרתי לספק ושיתפתי שאני מרגישה שמזלזלים בי ובקשתי את כספי בחזרה.

הספק רמז לי שאני הייתי זו שלא בסדר.
בקשתי מספר פעמים לדעת למה, אך הוא התחמק.

"אין שום טעם לדבר על זה" חזר ואמר.
אך יחד עם זאת חזר ואמר בצורות שונות שאני הייתי לא בסדר.

רתחתי מזעם. הספק גם לא עמד בזמנים, גם עשה עבודה לא טובה ולא מקצועית,

גם לא לקח אחריות על הטעויות שלו, גם האשים אותי שאני לא בסדר וגם לא הסכים להגיד לי במה אני לא בסדר.

לא נתקלתי בכאלו ספקים מעולם.
הסתובבתי עצבנית ומלאת טינה במשך שבוע שלם.

בראשי ניהלתי דיונים נוקבים עם הספק, האשמתי והעלבתי אותו.

פנטזיות של נקמה עברו לי בראש "אפרסם בכל מקום אפשרי שידעו לא להתקרב אליו"

אחרי שבוע הרגשתי שזהו, מספיק.

גם לא קבלתי את העבודה שרציתי, גם בזבזתי סתם זמן וכסף,

וגם עכשיו אני מענישה את עצמי בלהסתובב מלאת כעס וטינה.

רציתי להשתחרר מהכעס אבל לא הצלחתי.

ניסיתי לחשוב, איזו ילדות היתה גורמת לספק להתנהג בצורה שבה הוא התנהג?

פתאום דמיינתי את הספק, בתור ילד שובב ומתוק שגדל בבית פרפקציוניסטי, עם אלימות רגשית,

בית שבו אסור לעשות טעויות, וילד שעושה טעויות נתקל באלימות מילולית ורגשית.

הגישה הזו פיתחה אצלו אינסטינקט הישרדותי שבו הוא לא יכול להודות בטעויות (והרי לכולנו יש טעויות ומחדלים)

וכתוצאה מכך הוא לא יכול לקחת עליהן אחריות.

בדימיוני חיבקתי את הילד המתוק הזה, הרגשתי כאילו הוא אחד מילדיי והבטחתי לו שהוא יכול לעשות טעויות
ולעולם לא אכעס עליו, לא אנטוש אותו ולא אפגע בו אם הוא יעשה טעות.

מאותו הרגע ואילך אני והספק נפרדנו לדרכנו, וליבי היה שליו לגמרי בקשר אליו.

באהבה

גליה

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. חני

    ואיך ידעת את מה לדמיין שעבר עליו בילדותו?

    יש לי מטפלת רגשית שגם פגעה בי מאד, הרסה לי את הזוגיות מאד, ולקח לי שנים לתקן זאת.
    לפני מס' שנים ניסיתי לסלוח לה למרות שלא ביקשה את סליחתי, כדי להתפטר מהתחושה הקשה הזאת.
    כתבתי לה מכתב נוגע ללב, לצד הכרת טובה על מה שכן נתנה לי בטיפול, וצירפתי זר פרחים גדול במשלוח ביום שישי.
    קיבלתי חזרה טלפון תודה ביום ראשון ומעריך, אך ללא שום התנצלות על החלק שלה בענין.
    וזה עדיין כואב לי….
    אני דנה אותה לכף זכות שעשתה את מה שעתה מסיבות מקצועיות, לאחר הדרכה וכו',
    אך בכל זאת, גרמת כאב למישהו, ואת יודעת מזה (אמרתי לה מס' פעמים, ואפילו בעיוכ"פ), אז מה כ"כ קשה בלהתנצל על כך שגרמת כאב למישהו למרות שהשתדלת?
    איך בנ"א מגיע למצב כזה?
    איפה הרגישות, בפרט של איש טיפול?
    אשמח לתגובתך.

    1. admin

      אני חושבת שאם תקחי אחריות זה מאוד ישחרר אותך.
      א. אחריות לנזק שהיא גרמה לך בטיפול. כי באמת אף אחד לא יכול להזיק לנו אם אנחנו לא מאפשרים לזה לקרוא. גם אם הולכים למטפל מסויים שממליץ על משהו- זו קודם כל
      האחריות שלנו, המטופלים- איזה דברים אנחנו מקבלים ואיזה לא. מה אנחנו מיישמים ומה אנחנו חושבים שלא מתאים לנו.
      ב. האחריות לציפייה שהיא תתנצל. כרגע את מחפשת הכרה לכאב שניגרם לך בחוץ. כשתתני לעצמך הכרה בכאב שלך לא תצטרכי לחפש בחוץ את ההכרה הזו.

  2. ללא שם

    קראתי על תרגיל הדמיון שעשית. והתפלאתי.
    איך היית כולך שטופת זעם?
    את?!
    שאחרי שכתבת את המאמר: לקבל את המציאות (לפי ביירון קייטי) והסברת איך לקבל את המציאות בשלווה, כי הקב"ה לא טועה. איך זעמת?
    עוד עלייך לעבור נסיונות לקבל את המציאות…. בשלווה ובאמונה, שהספק הוא שליח ה'?
    מה אומר ומה אדבר? לא רק בענייני רישיון נהיגה לעבודה הקב"ה מחליט. על ה-כ-ו-ל הוא מחליט. לטובתך הנצחית. היי מאמינה בזה ותישלווי.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן