5 כללי זהירות בבית כנסת

 
אחרי תקופה אינטנסיבית מאוד עם הילדים בחופש הגדול, 
תימרון בין העבודה לבית ולילדים
ואחרי זה גם עבודה מאומצת בבית בשביל לבשל ולנקות לחג,
מגיעות רוב האימהות עייפות, שלא לומר, תשושות לחג.
 
הבעל, שבדרך כלל רואה כמה טרחה אישתו בחופש הגדול וכדי להכין את החג
מציע לעיתים קרובות: "תנוחי, אני אקח את הילדים  איתי לבית הכנסת"
בדרך כלל האמא העייפה נענית לבקשה בהרגשה שהילדים נמצאים במקום בטוח ומוגן והיא יכולה לנוח מעט מהעמל. 
 
אבל האמת…
 
שבית הכנסת עלול להיות אחד המקומות המסוכנים ביותר לילדים בכל יישוב, שכונה או קהילה.
השילוב שבין כמות גדולה של ילדים, שעות ממושכות שבהן רוב ההורים אינם יודעים בדיוק איפה כל ילד,
ומבוגרים שמחלקים סוכריות – הופכים את בית הכנסת לזירה פוטנציאלית לפגיעה.
רגע לפני יתקדש החג, בפרוס עלינו שנה טובה ומבורכת חשוב לדעת כמה כללים חשובים לגבי מוגנות בבתי כנסת: 
 
מה לא מועיל?
1. "אם מישהו עושה לך משהו לא נעים, בוא לספר לי" 
לא יעיל, פשוט בגלל שלפעמים זה קצת נעים, או מבלבל, לפחות בהתחלה.
2. "אל תתקרבו אליו" או "אל תתקרב לילדים שלי" 
לא יעיל, בגלל  שהאדם שבו אתם חושדים הוא ברוב המקרים לא הפוגע.
לפוגעים אין קרניים, ואין אנשים שזה "מתאים להם".
מי שלא מצוי בתחום המוגנות מתקשה לדמיין את התחכום שמאפיין את ההתנהגות הפוגענית.
3. "אסור לדבר עם זרים" 
לא יעיל, פשוט בגלל שרוב מוחלט של הפוגעים הם לא זרים אלא אנשים מוכרים וקרובים. 
4. "אם מישהו יעשה לך משהו רע אני אכסח אותו" 
לא יעיל, בגלל שהרבה פעמים הילד הנפגע עלול לא לספר לכם כדי שלא תכסחו אף אחד.
משפט כזה לא נוסך ביטחון אלא מגביר חרדה.
 
מה כן עשוי להועיל?
1. "מותר לספר סודות לאמא ואבא" -חשוב להסביר לילדים על סודות– פגיעות מיניות מבוססות תמיד על שמירת סוד ,
חינוך מגיל קטן לכך שלספר להורים לא נחשב "הפרת הסודיות", מועיל מאד לטיפוח מוגנות.
מהם סודות טובים ורעים ואיך להמנע מהם?
(יש הסבר והדגמה בקורס הוידאו שלי על "מוגנות וצניעות אצל ילדים") – 
 
יש מספר תנועות בסיסיות בהגנה עצמית שיכולות להציל חיים כפשוטו!
כן, גם ילדים מגיל 4 יכולים להשתמש בהן.
 
3. "לא מקבלים ממתק ממי שמבקש משהו בתמורה"
לא נשיקה, לא חיבוק, גם לא לחיצת יד.
אגב, הכלל הזה מוציא מחוץ לחוק גם את המשפט "אם תתן לסבתא נשיקה, היא תתן לך סוכריה".
כדאי גם להרגיל את הילדים ש"לא מקבלים סוכריות בלי רשות" – 
ילדים שמורגלים לומר שהם צריכים לשאול את ההורים אם מותר להם לקבל ממתק, הם ילדים מוגנים יותר.
 
מחקרים מראים חד משמעית: שילדים שגדלו בלי יכולת לתקשר על הגוף שלהם, 
עם מסרים לא מודעים של מבוכה ובושה בבית סביב גוף ומיניות:
לא שיתפו איש בפגיעה שחוו בגלל המבוכה והבושה סביב הגוף שלהם. 

5. לוו אותם לשירותים. גם אם הם מסתדרים עצמאית. 
אך יותר מהכל – השתדלו לדעת היכן הם, קיפצו לבקר, דירשו בשלומם.
אין תחליף לנוכחות הורית. בסופו של דבר, מה שהופך את בית הכנסת למקום מסוכן, זו אשליית הביטחון שיש בו.
(מבוסס על מכתב של הרב עילאי עופרן)
 
 
 
באהבה , גליה
 
 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן