בעבר, כשהייתי מתכוננת לקורסים, הרצאות או סדנאות שהייתי מעבירה,
הייתי מקדישה המון זמן לתוכן של הקורס, ההרצאה או הסדנא.
מתוך מחשבה שמה שבאמת חשוב זה מה אני הולכת להגיד.
היום, עם הוותק שצברתי ביעוצים פרטניים, מתן הרצאות וקורסים ברחבי הארץ החושים המיקצועיים שלי התחדדו מעט:
הבנתי שמה שאני הולכת להגיד הוא חשוב, ללא ספק!
אבל מה שחשוב יותר הוא מה אני הולכת לשאול.
עם השנים, תהליך שאילת השאלות השאלות הפכה להיות אומנות של ממש.
היום אני מציעה לך להתבונן בצורה כנה וישירה במערכת היחסים שלך עם הילדים שלך
באמצעות שאילת שאלות ותשובות כנות (עד כמה שיש ביכולתך, זה לא דבר שבא באופן טבעי) עליהן.
בכנות- היו לי תובנות אדירות אחרי שעניתי על השאלות האלה והקשר שלי עם הילדים שלי קיבל טוויסט גדול.
כמה נקודות חשובות לפני שמתחילים:
א. חשוב לענות בכתב (אין שום משמעות להרהרים ומחשבות בעלמא).
כל הדיוק והחידוד יוצאים דווקא באמצעות הכתיבה וכשיש באפשרותי להתבונן במפה המלאה.
למייל זה יש גם קובץ מצורף אותו מומלץ להדפיס ולענות.
ב. לא לפחד לענות בצורה כנה.
אף אחד לא שופט אותך. את תמיד עושה כמיטב יכולתך. אין צורך להראות לאיש את התשובות שלך.
ג. תשובה נפרדת לכל אחד מהילדים.
בגלל שאנחנו מתנהגים בצורה שונה עם אנשים שונים,
גם דפוס שיש לך עם ילד אחד יכול להיות שונה לגמרי מילד אחר.
ד. לא לחפור.
משפט קצר זה כל מה שצריך.
השאלות:
1. האם אני רואה בילדים שלי בני אדם ייחודיים ונימנעת מהשוואות?
2. האם אני לוקחת בחשבון את טובת הילדים שלי לפני קבלת החלטות חשובות?
3. האם אני משוחחת עם הילדים שלי בצורה כנה על החיים שלי: על הערכים שלי, המניעים שלי והרגשות שלי?
4. האם אני עוזרת לילדים שלי לבנות חוש אחריות באמצעות מתן משימות?
5. האם אני מאפשרת לילדים שלי לבנות בעצמם את מערכות היחסים שלהם?
6. האם אני מרשה לילדיי הבוגרים להגיע להחלטות משלהם?
7. האם אני מכבדת את ילדיי?
8. האם אני מהווה דוגמא טובה לילדים שלי?
9. האם אני מסוגלת להתנצל כשאני טועה?
10. האם אני מוכנה להודות שאין לי תשובות להכל?
11. האם אני עושה מאמצים להגדיל את הידע שלי בנושאים של חינוך והורות?***
12.האם ההתנהלות היום-יומית שלי היא מתוך תחושת אשמה או מתוך תחושת השלמה והתייחסות להווה?
13. האם אני מראה את האהבה שלי לילדים שלי ואני עיקבית בגישתי האוהבת?
****