3 מקומות בהם כל אשה צריכה לומר "לא"

אחרי הלידה האחרונה הגעתי לבי"ח והרופאה רצתה לתת לי פיטוצין (לפני 3 חודשים מזל טוב לי!).
"לא, תודה ד"ר. אני לא מעוניינת. הנקה עושה את אותה העבודה לא פחות טוב". אמרתי לה.
"גברת את הגעת לבית חולים, את צריכה לקבל את הטיפול שאנחנו נותנים פה" היא פסקה.
"אני מחליטה על הגוף שלי ואיזה סוג טיפול אני מעוניינת ואיזה לא" סיימתי את הדיון.

את הסיפור הזה סיפרתי לבעלי שהגיע לבקר עם הילדים בבית חולים.  

"בגלל זה את מדריכה למוגנות" התערב הבן שלי שהקשיב מהצד בינתיים לכל הסיפור.

(אין בדברים האלו משום המלצה/דיס המלצה לקחת פיטוצין וזו היתה החלטה אישית שלי)

רק אחרי שהוא אמר את זה, הבנתי עד כמה הוא צודק.

ועד כמה באמת היכולת שלי להיות מודעות למה מתאים לי ומה לא,
מה אני רוצה מה לא
ולתקשר את זה החוצה בצורה ברורה-
זו היכולת שמאפשרת לכל אחת להיות מוגנת.
לשים גבולות בריאים שיגנו עליה.
שיאפשרו לה לחיות בצורה בטוחה ומוגנת.

בפוסט הזה אני רוצה להתייחס ל-3 אספקטים בחיים שלנו כנשים

שחשוב שנדע לשים גבולות. להגיד לא. ולהגן על עצמנו.

1. מקווה.
אני מאמינה שרוב רובן של הבלניות הן נשים אכפתיות, מסורות שרוצות רק את הטוב.
עם זאת, אני שומעת הרבה מאוד תלונות מהנשים על הבלניות:
יש כאלו שכועסות על השאלות החודרניות של הבלניות
יש שכועסות על הבדיקות הגופניות המדוקדקות
יש כאלו שלא אוהבות שהבלנית שואלת או מעירה הערות הלכתיות

(חלק גדול מהן באמת לא מכירות את כל השיטות ההלכתיות שיש

ולא מודעות שמה שלא נהוג אצלהן בקהילה זה לא אומר שזה אסור או בדיעבד).
שמעתי גם על בלניות שהטרידו נשים ונגעו בנשים

או שאלו שאלות שלגמרי לא קשורות למטרה לשמה היא באה.

לכן חשוב מאוד לדעת שכל אשה יש לה חובה ואחריות על עצמה ועל גופה.

כדי להיות מוגנת כל אשה צריכה לדעת לתקשר בצורה ברורה את הרצונות שלה

ולדעת שזכותה המלאה לקבל אותם:
"אני לא מעוניינת שתגעי בי"

"אני מבקשת שלא תשאלי אותי שאלות"

"אני מבקשת שתכבדי את הפרטיות שלי"
"חשוב לי שתצאי עכשיו" ועוד.

היכולת לתקשר בצורה ברורה היא היחידה שבונה ומתרגלת את שרירי הגבולות שלנו.

להפנות אצבע מאשימה כלפי המקוואות,הבלניות והצוות-

רק מחליש, מייצר כעס ומירמור ולא מקדם.

2. רופאות נשים.
אם הגעת לרופאת נשים שמדברת אליך בקול מתכתי,

לא מרימה את העיניים מהמחשב, חושבת שיש לה זכות להטיף לך מוסר

(מבטיחה לכן שנתקלתי ברופאות נשים שחושבות שהן יכולות לתת עצות בזוגיות, או בהלכה),

נוגעת בגוף שלך בתנועות ממהרות ועצבניות כאילו את עוד מספר שחייבים לתקתק מהר ולהעיף-

את ממש לא חייבת להיות שם.
פשוט אימרי לא!
את תמיד יכולה לקום ולצאת והגוף שלך יוקיר לך תודה על האכפתיות והרגישות שגילית כלפיו,

גם כשהיה לא נוח,

ו"יאללה כבר הגעתי, וחיכיתי לתור אז לא משנה מה אני מרגישה עכשיו,

אני אתעלם מהתחושות שעולות בי, רק שיגמר כבר…"

3. חדרי לידה.
באחת הלידות כשכבר הייתי בחדר לידה, הלידה לא התקדמה וקצת "נתקעה באמצע".

הצוות הרפואי בלי לשאול אותי הודיעו לי שהם הולכים לעשות לי זירוז.
בעבר חשבתי שכל מה שהרופאים אומרים הוא קדוש וכמעט הסכמתי

לשבריר שניה עברה לי מחשבה להתייעץ עם התומכת לידה שהיתה איתי.
"אין שום סיבה לעשות זירוז. האמא מרגישה טוב, התינוק מרגיש טוב,

הסיבה היחידה שלהם לזירוז זה הלחץ שלהם שתפני את החדר לידה" היא אמרה לי.
ואז הבנתי כמה שהיא צודקת,

איך כמעט והסכמתי להתערב בתהליך הטבעי של הלידה

(דבר שהרבה פעמים מייצר סיבוכים בלידות) רק בשביל לפנות את החדר יותר מהר.
סירבתי. נחתי כמה שעות במחלקת נשים עד שהצירים חזרו בזמן הנכון והמדויק ביותר.

והיתה לידה טבעית וקלה.

הייתי רק צריכה לסמוך על עצמי ועל הגוף שלי שיודע מתי ואיך ללדת.
אז הבנתי שגם בחדר לידה חשוב שכל אשה תדע לשים גבולות:
"אני צריכה לחשוב על זה"
"אני רוצה חוות דעת נוספת"
"אני לא מעוניינת בבדיקה פנימית…לא. אני לא חייבת"
"אני מבקשת שלא יכנסו סטודנטים לחדר הלידה, אני מרגישה שזה פוגע בפרטיות שלי"
"אני מבקשת שידפקו בדלת לפני שנכנסים"
ממש לא צריך לשים את הגבולות בצורה אגריסיבית או לא נעימה או תוקפנית.
רק לדעת שזכותי על הגוף שלי גם בתוך בית חולים וחדרי לידה.

אני ממש זוכרת את פניה של האחות

שניגשה להגיד לי שהרופאה הגיעה והיא מעוניינת לבדוק את התינוק שלי.

"אין בעיה, שתבוא לפה ותבדוק את התינוק כשהוא עליי" עניתי.

האחות נראתה לרגע המומה "מהחוצפה" שלי.

כעבור כמה שניות היא התעשתה וענתה: "אוקיי, אין בעיה".

היה מדהים עבורי לראות שכשהגבולות שלי ברורים לי הם גם ברורים לאנשים אחרים.

נ.ב. חזרתי קצת לקבל בקליניקה שלי בבית שמש, בינתיים רק בימי ראשון ושני בערב,

ורק בנושאים של פערים בחשק המיני בין בני זוג. 

אפשר לקבוע עם איילה 052-2222113

נ.ב.-המידע בפוסט הזה הוא חשוב וחיוני מאוד לכל אשה שתפי אותו עם חברות – שתף בפייסבוק

באהבה גליה 

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. גליה יקרה,
    נסי לראות את ההבדל בניסוח (ובטון דיבור אך יותר)
    במקום לענות לאחות עך: אין בעיה, שתבוא לפה ותבדוק את התינוק כשהוא עליי.
    חשבי באופן מכבד: תודה רבה. אשמח אם הרופאה תוכל לבוא לפה לבדוק את התינוק כשהוא עליי.

    שימי לב, משפט ראשון הציווי. משפט שני, כבקשה.

    כשצפיתי בשני הסרטונים הראשונים שלך על מוגנות לילדים שמתי לב כי את:

    א) מחייכת, כשאת מספרת על בחור שעבר פגיעות מיניות שוב ושוב בגלל הבושה. האם היית מחייכת לו היו פוגעים בבן הקטן שלך? איפה החמלה שלך? הוא עבר פגיעות מיניות!
    ב) את משדרת בטון הדיבור שלך נוקשות, הצבת גבולות. בסגנון של: איתי לא כדאי לך להתעסק.
    ג) בסרטונים של מוגנות, הפאה שלך לא מתיישבת טוב על הראש. אולי תנסי פאה שהשיער הוא עם יותר נפח. או יותר טוב, תוסיפי מעליו כובע.

    חשוב לי שתראי איך את נראית מזווית אחרת, ולא רק מהזווית שלך.
    אני מאמינה בך שיש לך את הענווה האמיתית לקבל את ההארות מתוך רצון להיות גליה "משודרגת", ובשביל זה באת לעולם: ללמוד מאחרים.
    תודה על האומץ לקרוא ולהבין שה' אוהב אותך, בת יקרה!

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן