יש לי בעיה

לפני כמה שנים הייתי במהלך עבודה סימינריונית בתואר השני. נברתי בסיפריה לחפש מחקרים על פגיעות מיניות. 

מחקר אחד צד את עיניי כבר מהשם שלו: "שתיקת הגברים", 

במהלך המחקר החוקרת מראיינת גברים חרדים על הפגיעות המיניות שחוו בתור ילדים או מתבגרים, 

לאורך הראיונות איתם היא סוקרת את המסרים וההסברים שקיבלו

(או יותר נכון לא קיבלו על מיניות ומוגנות) מאז שהיו ילדים ומתבגרים,

את הפגיעה שחוו, את ההשלכות, הדיווח, את מי הם שיתפו בפגיעה,

התמודדות עם יצרים, התנסויות מיניות בישיבה ועוד. 

אם הייתי רוצה לתמצת את כל הסיפורי חיים של המרואיינים שקראתי במילה אחת

הייתי מתמצתת אותם במילה: "בדידות"

אני חושבת שאם הייתי צריכה לתמצת את המחקר שלה ב 2 מילים

הייתי מתמצתת אותו במילים: "בדידות כואבת".

כשקראתי את המחקר ליבי התמלא בכל כך הרבה חמלה והזדהות עם כאבם של נערים ובחורים צעירים,

שסוחבים על גבם כל כך הרבה בלבול, אשמה, מבוכה, פחד, בושה, כאב ובדידות. 

באחד המחזורים של הקורסים שפתחתי היה רב'ה בחיידר סביב גיל ה-50

שנרשם בשביל ללמוד לתת כלים לתלמידים שלו (מרשים ללא ספק!),

הוא כתב לי אחרי אחד השיעורים שהשיעורים תרמו לו מאוד באופן אישי

והוא לראשונה הרגיש שבעצם הוא היה נורמלי, "כל השנים הסתובבתי עם מחשבות שאולי משהו לא בסדר אצלי, ואולי יש לי בעיה? "

(הייתי בשוק שכל כך הרבה שנים הוא סחב על עצמו את התחושה שאולי הוא לא נורמלי ואולי משהו לא בסדר איתו)

לראשונה בגיל 50 הוא קיבל הסבר מסודר מה עובר על הגוף ועל הנפש של נער מתבגר והרגיש הקלה. 

הערת אגב: הפסק שקבלתי מהרב שלי לגבי גברים שמעוניינים לעשות את הקורס הוא:

שגברים יכולים לעשות אותו בגרסא של הקורס בה לא רואים אותי בהסרטה

אלא רואים מצגת שממחישה את העניין. 

מייל שקיבלתי מאמא שאני מכירה באופן אישי המחיש לי את זה פתאום בצורה הכי ברורה שיכולה להיות

(חשוב לי לציין שאני מכירה אותה הכרות ארוכת טווח, והיא ניראית אמא אכפתית ומעורבת מאוד):

"אני מאוד מבינה את החשיבות של הקורס לנוער בסיכון או נערים בכל מיני מצבי נשירה, 

אבל הבנים שלי הם שמורים מאוד, מקבלים הרבה חום ואהבה בבית,

הקשר שלהם מאוד פתוח איתנו, בשביל מה הם צריכים לקבל את כל המידע הזה? "

עכשיו אני רוצה רגע להפוך את השאלה שלה לשאלה בגרסת הבנות:

"הבנות שלי הן בנות שמורות מאוד, מקבלות הרבה חום ואהבה בבית,

בשביל מה להסביר להן באיזה מוצרי הגיינה להשתמש?

בשביל מה להסביר להן או לקנות להן הלבשה אישית?

בשביל מה להסביר להן על השינוי שהגוף שלהן עובר ?

הן נערות ממש טובות, בשביל מה להתייחס לכאבים או תסמונות מסויימות? הרי הן כאלה בנות טובות!"

נראה לי שכל מי שישמע את גרסת הבנות יצחק לעצמו חיוך

הרי מה הקשר בין היותן טובות ושמורות ?

זה אומר שהן לא גדלות ומתבגרות?

האם כדאי להשאיר אותן ללא הדרכה והסבר ?

זה משהו שחשוב לי שכל אמא תדע:

נער מתבגר שמתעורר רטוב ולא מבין מה קורה לו

חווה בדיוק את אותה המצוקה כמו נערה שרואה דימום בפעם הראשונה ובטוחה שהיא הולכת למות. 

"הרבה נערים גדלו בלי שום הסבר ובכל זאת גדלו בסדר ? "

גם הרבה נערות לא קיבלו שום הסבר, חוו הרבה חרדה ובלבול

(שמעתי אפילו על כאלו שהזמינו אמבולנס) ובסוף גדלו בסדר. 

כמו שברור לכל אמא שלהשאיר נערה בלי שום הסבר

ולחשוב שהיו הרבה כאלו שגדלו בלי שום הסבר והכל בסדר איתן, 

זה בדיוק כמו להשאיר נער בלי שום הדרכה. זאת הזנחה. סליחה על הבוטות- אבל זו האמת. 

ללמוד לתת הדרכה בסיסית לנערים זו חובה בסיסית שלנו בתור הורים. זה לא מותרות. 

באהבה, גליה

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן