על פגיעות בתוך במשפחה

תמיד כשהייתי שומעת בחדשות או ברדיו על מקרה כלשהו של פגיעה מינית על ידי קרובי משפחה 

הפגיעה באה מהצד של הגיס, הדוד, הבן דוד, הסבא, ולעיתים אפילו האבא. 

גם כשהייתי קוראת על אירוע כזה ולא דווח מי היה הפוגע-

בדימיוני הייתי משלימה את הפרטים וחשבתי על האנשים שציינתי. 

כשהתחלתי לעסוק במקרים של פגיעות מיניות התחילו לפנות אליי הורים. בעיקר אימהות. 

שמעתי מקרה, ועוד מקרה. עוד סיפור עוד סיפור. 

עד שהתחלתי לשים לב שזו תופעה רחבה ממש: 

פגיעות בין אחים.

עכשיו אני רוצה לדבר על האמא (טוב, גם האבא) בסיפור הזה: 

אם חלילה נודע לאמא שהילד שלה נפגע על ידי אדם זר

(או לפחות זר עבורה: שהוא לא קרוב משפחה או קשור אליה בצורה כל שהיא) 

זה מטלטל וכואב. 

אם חלילה התרחשה פגיעה על ידי קרוב משפחה: דוד, בן דוד, גיס או סבא (ולעיתים רחוקות גם אבא)

זה קשה ומטלטל פי כמה וכמה.  

חוץ מזה שהאמא צריכה להתמודד עם ההלם

והטיפול בילד הנפגע ותחושות האשמה על זה שהיא לא הצליחה לשמור על הילד,

לעיתים קרובות היא צריכה להתמודד עם קרע במשפחה שנראה כאילו היא יוצרת, 

כשהאמא פונה לטפל בילד הנפגע- ויש חובת דיווח (לא תמיד), או שפונה למשטרה,

המעצר של הפוגע לעיתים גורר תגובות של כעס מצד קרובי משפחה אחרים ותגובות כמו: 

"לא היית צריכה לעשות את זה, הוא לוקה בנפשו הוא לא באמת הבין מה הוא עשה"

"הוא אדם חולה לב, זה ממש פשע מה שעשית לו" 

"את פשוט עושה דרמה מכל דבר, מגיבה בהיסטריה לנגיעה קטנה והורסת לבן אדם את החיים" 

האמא בעצמה מרוב בלבול לעיתים מתחילה להיות מבולבלת: אולי אני באמת סתם מנפחת דברים ?

אולי באמת עדיף "להחליק" את מה שקרה?

אבל עדיין ברור לאמא שהילדים שלה קודמים לגיסים שלה, לדודים שלה, לחמיה ואפילו לבעלה. 

אבל- מה עושים כשגם הפוגע וגם הנפגע שניהם ילדים שלה?

במי האמא צריכה לבחור במצב כזה? 

בכנות- לא מקנאה באמא במצב כזה בכלל.

כל ההורים שפגשתי עד היום- כולם מאוד רוצים לטפל בילדים. גם בילד הפוגע וגם בילד הנפגע. 

אבל…

בשלב זה ההורים נתקלים במספר בעיות: 

א. חוק חובת דיווח: 

הרבה אימהות מאוד חוששות לפנות לטיפול מהחשש שהמטפל ידווח על המקרה לרשויות הרווחה או המשטרה 

כי עלול להיפתח הליך פלילי נגד הילד הפוגע, שלא ברור איך ומתי יגמר.

אגב, יש איזה מיתוס שלא ברור מה מקורו שמטפלים שעובדים באופן פרטי לא מחוייבים בדיווח. 

לכן הרבה הורים אומרים לי: "אני רוצה ללכת למטפל באופן פרטי, שיעלה כמה שיעלה העיקר לא להוציא את זה החוצה". 

לכן צריך לדעת שגם מטפלים שעובדים באופן פרטי: הם לא מעל החוק, 

גם הם מחוייבים בחובת דיווח בדיוק כמו כל המטפלים שעובדים במרכזים ציבוריים, ברווחה ושאר המוסדות.  

עם זאת, יש דרך להמנע מלהגיע להליך פלילי ולהגיע לוועדת פטור. 

ב. לא יודעים לאן לפנות. 

בחסדי ה' בשנים האחרונות יש הרבה יותר מודעות ויש מגוון גדול של מטפלים שמתמחים בטיפול בנפגעים,

יש מגוון של מרכזים שמטפלים, חלקם פרטיים, חלקם ציבוריים. 

אבל עדיין הטיפול בפוגעים- מאוד לוקה בחסר.

במקרה של נערים פוגעים יש מספר מסגרות שמציעות טיפולים המרכזיות שבהן:

מרכז מיטל, שלום בנייך (של דורון אגסי בהכוונת הרב סילמן), עמותת עלם שמפעילה מרכז מיוחד לנערים חרדים. 

תמיד אפשר להתייעץ עם אל"י (האגודה להגנת הילד, והם יתנו מידע רחב יותר בנוגע למקומות טיפול אפשריים- 036091920) 03-6091903-609192

ג. הבלבול והבדידות. 

 אמא שקרה דבר כזה במשפחה שלה מרגישה בושה נוראית, רגשות אשמה שזה קרה אצלה בבית, 

לעיתים בעלה אומר משהו אחד והלב שלה אומר משהו אחר,

ואם היא שיתפה עוד מישהו מהמשפחה- יש לו דעה שלישית. 

לא פעם נתקלתי במקרים שהבושה כל כך קשה- שהאמא מתביישת אפילו להתייעץ עם איש מקצוע. 

האמא מרגישה פשוט שהשמיים נפלו עליה, היא כאובה ואכולה ואין לה אפילו עם מי לדבר על זה. 

מהניסיון שלי- הראשונים שצריכים טיפול במצב כזה אלו דווקא ההורים,

אחרת הם פשוט לא מצליחים לתפקד ולטפל בילדים שלהם.

ההורים צריכים לקבל הכוונה מדוייקת לאיך כדאי להתנהל

מול הרשויות ביחס לחובת דיווח, כדי לא להזניח את הטיפול מצד אחד

וגם כדי לא להזיק לאף אחד מהילדים מצד שני.

 ההורים צריכים להתייעץ עם מישהו שמכיר טוב את המוסדות המטפלים בפוגעים ובנפגעים

ויודע לכוון את ההורים לפי מה שחשוב להם ולפי הצרכים שלהם, 

מישהו שיכול לעשות סדר בבלאגן שיש להורים בראש ובלב

ולעזור להם להירגע ולצאת ממצב ההלם. 

צריך במצב כזה תימרון מאוד עדין ולהיעזר ע"י מישהו שמכיר טוב את החוק

ואת ההתנהלות של עובדי הרווחה (שבסוף צריכים להמליץ על פטור מהליך פלילי).

(למשל: לעיתים ההורים מדברים עם העו"סית ומסבירים לה שהבן שלהם (הפוגע) הוא בחור כל כך טוב

ועדין נפש, רגיש, אכפתי ומתחשב. 

המטרה שלהם בהסבר הזה שהעו"סית תחשוב כמוהם ולא תמליץ על הליך פלילי. 

אבל למעשה, מה שהעו"סית עלולה לשמוע בכזה מצב זה:

"ההורים בהכחשה, הם לא מבינים את חומרת המצב, חייבים ללכת להליך פלילי אחרת המעשים ימשכו")  

רק בשורות טובות !

באהבה, גליה

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן