9 דברים שאת לא אחראית עליהם

מעשה ביהודי שהגיע להתייעץ עם הרב שלו:

"אני לא יודע מה לעשות כבוד הרב. יש לי כאלו צרות בחיים! כאלו צרות! שאני פשוט מרגיש שאין לי את היכולת להתמודד איתן" סיפר היהודי.

"מאחר ואנחנו יהודים מאמינים" ענה לו הרב "אנחנו יודעים שהקב"ה לא נותן לאדם צרות שהוא לא יכול להתמודד איתן.

לכן אחת מן השתיים: או שיש לך כוחות להתמודד עם הצרות שלך, או שאלו לא הצרות שלך"

זו בדיחה שאני אוהבת לספר להרבה נשים שנמצאות בקורסים ובתוכניות ליווי שלי מהסיבה הפשוטה

שהרבה מהן מתמודדות עם "צרות" שהן לא שלהן אלא של אחרים.

אני חושבת שיצירת בהירות סביב מה הבעיה שלי ומה לא הבעיה שלי,

מה באחריותי לפתור ומה ממש לא באחריותי- מוריד המון עול מהכתפיים של האשה.

אחת התלמידות בשיעור השבועי שלי כתבה: 
"הרגע שמעתי את השיעור על ההפרדת שדות, 

חבל שלא שמעתי אותו בתחילת הנישואים, היה חוסך כל כך הרבה כאב ועוגמת נפש"

בפוסט הזה אני רוצה להציע רשימה של 9 דברים שממש לא באחריותך ואת לגמרי יכולה להרגיש שזו "לא הצרה שלך".

חשוב לזכור שאת אחראית אך ורק על דברים שנמצאים תחת השליטה שלך.

את לעולם לא אחראית על דברים שלא נמצאים בתחום האחריות שלך.

כשחושבים על זה- זה דבר מאוד הגיוני: אין לנו שום דרך בעולם להיות אחראיות על משהו שלא נמצא תחת שדה השליטה שלנו,

וניסיון לקחת אחריות על דברים שאין לנו עליהם שליטה זה מתכון בטוח לכעס וזעם ותסכול.

הנה לפניכן רשימה חלקית אך בהחלט מספקת של דברים שאת לא אחראית עליהם:

  1. מחשבות של אנשים אחרים.

לא פעם אנחנו מוצאות את עצמנו מנסות לגרום לאנשים לחשוב דברים מסוימים.

לחשוב עלינו בצורה מסויימת, לחשוב על המשפחה שלנו או אנשים אחרים היקרים לנו או ערכים שחשובים לנו בצורה מסויימת

ואז אנחנו נכנסות למסע שכנועים והסברים בניסיון לגרום לאחרים לחשוב בצורה כזו או אחרת.

מסעות השכנועים האלו גוזלים ים של אנרגיה ועוד מעולם לא הועילו לאף אחד.

  1. רגשות של אנשים אחרים.

לעיתים אנחנו יכולות לחשוב שאנחנו יכולות לגרום לאחרים להרגיש רגועים, שמחים, או עצובים או כעוסים.

למעשה- אין לנו שום דרך לשלוט ברגשות של אחרים.

בגלל שרגשות של אנשים הם תוצאה ישירה של המחשבות שלהם והפרשנות שלהם למקרים שקורים-

ועל המחשבות שלהם- כמו שכבר אמרתי- אין לנו דרך לשלוט.

זה לא אומר שאנחנו יכולים להעליב ולפגוע באחרים. ממש לא.

ודאי שאנחנו צריכות להיות מכבדות כלפי אחרים- אבל לא אחראיות על הרגשות שלהם.

  1. לנחש את הצרכים של אחרים.

אם למישהו יש צרכים, רצונות, בקשות- זו האחריות שלו לתקשר בצורה מפורשת את הצרכים שלו.

זה יכול להיות דבר מאוד מתסכל לנחש מחשבות ורגשות של אחרים.

ובמידה והוא לא מתקשר אותם זו לא האחריות שלי לחלוב אותם ממנו.

  1. להיענות לכל רצונות והצרכים של הסובבים אותי.

זה לא אומר שאי אפשר לתמוך או לעזור.

אבל זו ודאי לא החובה ולא האחראיות שלי לענות על כל הצרכים של אדם אחר.

זה דבר שאני שומעת המון בהקשר הזוגי: "זו האחריות של בעלי/אשתי לענות על הצרכים הרגשיים שלי".

מישהי כתבה לי הבוקר: "כל פעם שאני ככה אני שקטה ועצובה ובעלי מסתכל מהצד ופשוט שותק גם…

הוא קולט שמשהו עובר עלי ומנסה לשאול מה עובר עלי ומה קרה וכו'.

מה שהוא לא עושה זה לתמוך ולהעצים כדי להוציא אותי מהדיכאון הזה".

הנחת היסוד שמסתתרת בתלונה הזו היא: "זו האחריות של בעלי להוציא אותי מהדיכאון או להעצים אותי"

למעשה גישה כזו היא מתכון לפיתוח של תלות יתר בזוגיות ואין דבר הרסני ממנה.

למרות שלעיתים אני יכולה להציע עזרה ולהיענות לצרכים של אדם אחר

אבל אני ודאי לא חייבת לעשות את זה וזה ודאי לא האחריות שלי לענות על הצרכים הרגשיים של הסובבים אותנו-

זו אחריותו של כל אחד ואחד.

ברור שבמערכות יחסים בריאות אנשים שואפים ורוצים להיות אחד למען השני-

אבל זה בתנאי שלא מתלווה לזה מתח, לחץ, "הליכה על קליפות של ביצים".

  1. דעות של אחרים עלי.

משפט שאני מאוד אוהב בהקשר הזה הוא: "מה שאחרים חושבים עלי- זה לא העסק שלי"

למרות שכולנו רוצות שיאהבו אותנו, ורוצות שיחשבו עלינו דברים טובים אין לנו דרך לנהל מחשבות של אנשים אחרים.

זו הרגשה מאוד מקלה ומשחררת כשאנחנו מאפשרות לסובבים אותנו להיות בעלי דעה משל עצמם.

  1. אושר של אנשים אחרים.

בין זה האושר של הבעל, האושר של ההורים שלנו או הילדים שלנו.

כל כך רבות מאיתנו מרצות אחרים בגלל הניסיון לגרום לאנשים אחרים להיות מאושרים.

למעשה אין לנו דרך לגרום לאף אחד אחר להיות מאושר.

ההחלטה האם ובאיזה מידה להיות מאושר תלויה בהחלטה האישית של כל אחד ואחת,

ואין לנו שום דרך בעולם להשפיע על ההחלטה הזו. כמו שאמרו חז"ל: מיהו העשיר? השמח בחלקו.

אין לנו דרך לגרום לאף אדם להיות שמח בחלקו.

  1. לפתור בעיות של אנשים אחרים.

זה חשוב מ2 סיבות: א. אם מנסים לפתור בעיה של מישהו ונותנים לו טיפים ועצות זה מייצר התנגדות מצד ה"נעזר"

והוא מיד יסביר למה מה שאת אומרת לו לא יעזור לו, לא עובד לו וכו'.

ב. כשפותרים למישהו בעיה- הוא לא צריך להתמודד למעשה עם הבעיה שלו.

  1. זו לא האחריות שלי להציב גבולות של אחרים.

לא פעם כשבאתי לקחת את הבת שלי מהגן בימי חמישי, אחת החברות מהגן היתה שואלת אותי אם אפשר לבוא אלינו.

האמא של הילדה, תמיד נזפה בבת שלה: "זה לא מתאים בימי חמישי. בטח אמא של תמר צריכה להכין שבת".

אף פעם לא הבנתי למה היא לא סומכת עלי שאם לא נוח לי שהבת שלה תבוא אלינו- אני אדע לשים את הגבול שלי בעצמי.

כנ"ל הפוך אם אני רוצה עזרה עם הילדים, טרמפ, או כל עזרה אחרת-

האחריות שלי היא לתקשר את הרצון שלי, ואם זה לא מתאים לאדם שאני מבקשת ממנו-

זו האחריות שלו לסרב ולתקשר את הגבולות שלו בעצמו.

  1. אין לנו יכולת לשלוט על בחירות של אחרים.

אנחנו לא יכולות לגרום לאף אחד לעשות משהו, בדיוק כמו שאף אחד לא יכול לגרום לנו לעשות משהו.

כל אדם ניחן בבחירה חופשית ויכול לבחור את הבחירה שהוא רוצה בה,

ועם כל הרצון הטוב שלנו אין לנו שום דרך בעולם לשלוט בבחירה שלו.

כל אדם יכול להיות אחראי על הבחירות שלו בעצמו בלבד.

 זו צורת חשיבה שרבות מאיתנו לא הורגלנו אליה ולוקח זמן להפנים אותה

אני מסבירה עליה בהרחבה לכל מי שנמצאת בשיעור השבועי שלי (אפשר לראות עליו פרטים כאן).

בשיעור השבועי תעברי מסע עמוק וממוקד בתוך מערכות היחסים שלך 

ותקבלי בהירות לגבי נתינה מדוייקת, גבולות ברורים, יצירת מובחנות בריאה בתוך מערכות היחסים

252 בנות כבר עברו עשו את התהליך הזה, את יכולה לקרוא כאן מה הן כותבות (או בקובץ המצורף)

(אם את לא מצליחה להירשם את יכולה לכתוב לי בהשב או להתקשר לאילה העוזרת שלי 052-2222-113)

באהבה גליה

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן