לפני איזה כמה חודשים התפרסמה כתבה של איזה נשמה טובה
שכתב על זה שהפרוגרסיביות והאינדיבידואליזם חדרו לציבור החרדי,
אנשים שחושבים רק על עצמם ולכן מתגרשים יותר.
דבריו חוללו סערה ברשת והוא נאלץ לפרסם כתבת תגובה וסוג של לסגת מהדברים שלו.
אבל כשקראתי את זה חשבתי לעצמי,
האם זה באמת מה שאנשים חושבים על חרדיות גרושות?
שהן מתגרשות כי אכפת להן רק מעצמן?
כי הן מחפשות ריגושים ואהבה כמו בסרטים?
קראתי כתבה שהתפרסמה במקור ראשון
שמתארת ששנתיים לתוך האירוע ועדיין תומכים ועוזרים לנשות מילואימניקים,
עושים להן ריטריטים ושולחים להן עוגות (למרות שגם הן כותבות לא מעט
על המצוקה האדירה איתה הן מתמודדות אחרי 5 סבבי מילואים ושהקהילה לא מספיק ערה לעזור להן)
ואשה שכל הזמן מגדלת את הילדים שלה לבד
לא הכניסו לה רבע עוגה.
חשבתי לעצמי על המציאות הזו.
אולי זה קשור גם במה שהנשמה הטובה הזו כתב?
אולי באמת אנשים חושבים ש…"טוב היא בחרה בזה…שלא תתלונן עכשיו?"
אחרי למעלה מעשור של עבודה עם נשים חרדיות
טרם פגשתי אשה חרדית שהתגרשה "סתם"
טרם פגשתי אשה גרושה שמישהו היה אומר לבת שלו "תישארי ותתמודדי"
מיד עולות לנגד עיני הנשים שפגשתי
זו שבעלה היה בוגד סדרתי, היא ידעה על זה שנתיים אחרי החתונה
אבל נתנה צ'אנס שוב ושוב, הלכו לאין ספור טיפולים ויעוצים…
כל הרבנים אמרו לה שהיא צריכה להתגרש
אבל היא ניסתה עוד ועוד דרכים…אחרי קרוב לעשרים שנות נישואים היא קיבלה אומץ…
וזו שבעלה בכלל הומו.
4 שנים שהוא לא מוכן לקיים יחסים
והיא ניסתה להסתדר עם המציאות הזו.
וזו שבעלה אובחן כפסיכופת…
וזו שבעלה על כל עימות קטן היה עושה שתיקות של שבועות (!!!)
היה תקופה בה היה מטופל תרופתית והבורגזים היו פוחתים ליום-יומיים והחיים לצידו היו נסבלים,
אבל אחרי כמה חודשים הוא לא הסכים יותר לקחת תרופות.
וזו שבעלה היה נועל אותה בחדר ולא נותן לה לצאת אם היא אמרה משהו שעיצבן אותו.
וזו שגילתה שבעלה פדופיל.
היא לא רצתה להתגרש אבל המשפחה שלה התערבה ולחצה עליה
לחתוך ומהר.
וזו שבעלה לא עובד ולא לומד קרוב לעשור…
וזו שבעלה נהיה חילוני ומנהל חיים כפולים. והילדים כבר גדלים ומתחילים לשאול שאלות.
וזו שבעלה היה פוסט טראומתי ממלחמת לבנון והיו לו התקפי אלימות קשים.
וזו שבעלה מכור לחובות. כל פעם פותח עסקים, מסתבך ומכניס את כל המשפחה לסחרחורת של חובות
בשוק האפור…
נכון הרבה מהנשים האלה קיבלו הדרכה הרסנית.
אמרו להן שאם רק תכבדי את בעלך
ותגידי לו כמה הוא גאון וחשוב אז כל הבעיות שלו יעלמו…
נכון אם הן היו עובדות יותר על הצבת גבולות, על בניית הסנטר הפנימי היציב שלהן
יתכן ובחלק מהמקרים ההפרעה של הבעל היה לה מרחב פחות נוח לחגוג…
ויתכן וגם הוא היה מחפש טיפול ועזרה לעצמו.
אבל הן לא קיבלו אותה.
ואחרי הרבה עבודה ותהליכים הן קיבלו אומץ ועזבו קשר הרסני ומתעלל.
אף אחת מהנשים שפגשתי לא עזבה כי היה לה משעמם והיא חיפשה מישהו מושלם.
כן פגשתי גם לא מעט נשים שמתמודדות עם קשיי זוגיות רגילים,
בעלים עם חסרונות ופגמים אנושיים רגילים
והן מאיימות בגירושים, מדברות על גירושים, משתעשעות בפנטזיות על גירושים
אבל טרם פגשתי כאלו שבאמת עזבו…
אז כשאתם פוגשים אשה חרדית גרושה
תדעו שאתם רואים אשה שעברה 7 מדורי גיהנום בנישואים
ואחרי זה מאבק ארוך וכואב על החופש שלה (על פי רוב)
ואחרי זה צריכה להתמודד עם יחס משפיל מצד החברה:
לא רוצים להשכיר לה דירה,
לא רוצים לקבל את הילדים שלה במוסדות,
גברים שמרשים לעצמם להציע לה הצעות מיניות כי אפשר.
והתמודדות כלכלית קשה כשהגרוש משלם מזונות מזעריים או לא משלם מזונות בכלל
והיא צריכה להיאבק לבד גם עם הפרנסה, וגם עם גידול הילדים. לגמרי לבד!
בלי שיש יד נוספת ומישהו שיגיד "תלכי לנוח אני מטפל בהם".
ואין מי שיטפל בסתימה, בביטוח של האוטו, במדיח כלים ששבק חיים.
וחגים לפעמים היא עושה לגמרי לבד.
בין הזמנים…קשוח לכולם. חם.
הילדים כל היום משועממים,
הרבה הוצאות…
אבל תחשבו על השכנה שלכן, הבת דודה, החברה מהלימודים
שמתמודדת עם הכל לגמרי לבד.
זה הזמן להרים טלפון ולהזמין אותה לבוקר עם הילדים.
להזמין אותה לשבת שתוכל לנוח קצת
אם יש לך חוש טכני- לשאול אם היא צריכה עזרה בבית, לתלות משהו, לתקן משהו.
ובכלל…לשלוח עוגה,
אוכל- משדר "אנחנו רואים אותך.
אמנם איבדת בעל וחלום שיש לכולם על משפחה שלמה
ושמחה. אבל את לא לבד בהתמודדות הזו".