איך תשכנעי את בעלך לעשות כל דבר שתירצי (או מה לעשות אם יש חילוקי דעות לגבי חינוך הילדים)

זוג שזה עתה נפטר והגיע לגן עדן.
האשה: דווקא נחמד פה.
הבעל: כן, יכולנו להיות פה כבר לפני 10 שנים אם לא הקמח המלא שלך.
זו הבדיחה האהובה על בעלי כל פעם שאני מסבירה לו למה צריך לאכול אוכל בריא.

מאז שהבן הגדול שלי נולד אני משתדלת להקפיד על תזונה בריאה:
אופה חלות מקמח מלא, קונה מיצים בלי סוכר, ובתור ארוחת בוקר מציעה לילדים שקדים ופירות.
בעלי מצידו טוען שהחלות מהקמח המלא הן לא אכילות,
כועס שאני קונה מיצים שלא טעימים
וקבוע מעמיס דגני בוקר עתירים בסוכר וחומרי טעם וריח כשיוצא לקניות.
שנים שאני מנסה להסביר לו את החשיבות שאנחנו והילדים צריכים לאכול אוכל בריא.
אני מסבירה, משכנעת, מטיפה, צועקת, כועסת, נעלבת. שום דבר לא עזר.
בעלי ממשיך לטעון שנפשם הרכה של הילדים עלולה להפגע בלי קוקה קולה בשבת,
ודגני בוקר עתירי סוכר הם ארוחת בוקר אופטימאלית.

יש כלל שאני מציינת בכל הזדמנות: איפה שיש כוח יש כוח נגדי.
לפני מספר חודשים שמתי לב
שאני מפעילה המון כוח מול בעלי בלשכנע אותו שחשוב לאכול בריא.
החלטתי להרפות, לתת לבעלי להחליט ולהכין לעצמי בניפרד אם יש משהו שאני רוצה לאכול.

בשבועות שלאחר מכן השיחות בינינו נשמעו כך:

אני: אני בסופר, איזה שתייה אתה רוצה שאקנה?
בעלי: לי בכלל לא אכפת, תקני מה שאת אוהבת.

שבוע לאחר מכן:
בעלי: מה לקנות לילדים לארוחת בוקר? (כבר שנים אנחנו מדברים על זה והשמעתי את דעתי אין ספור פעמים.)
אני: מה שאתה חושב.
בעלי (כעבור שעתיים): קניתי דגני בוקר מופחתי סוכר, והחלטתי לתת ממש קצת לילדים.

שבוע לאחר מכן:
בעלי: בשביל מה את עושה עוד בצק לחלות, הרי כבר אפית חלות?
אני: לא, אפיתי לעצמי מקמח מלא, עכשיו אני מכינה לכם מקמח לבן מה שאתם אוהבים.
בעלי: אני חושב שאין צורך. מקמח מלא דווקא מאוד טעים, אני והילדים יכולים לאכול גם את הקמח המלא.

(היום בעלי מתעקש שאכין חלות מקמח מלא, בטענה שבשבתות שאוכל חלות מקמח לבן הוא מרגיש פחות טוב)

מבטיחה לכם שהסיפורים אמתיים לגמרי.

לכאורה, מי שמתסכל בסיפור החיצוני היה רואה חוסר הסכמה

בין בני זוג בנוגע לתזונה של הילדים וקושי להגיע להחלטה משותפת.

הרבה פעמים הורים שלא מצליחים להגיע להחלטה ביניהם

בנוגע להתנהלות מול הילדים (או בכלל להתנהלות בבית)

היו מגיע למסקנה שאולי צריך ללכת לייעוץ (כדי שהיועץ יסביר לבעלי כמה אני צודקת כמובן),

או לנסות להסביר בצורה אחרת

או אולי פשוט ללכת ולקנות את מה שאני חושבת שהילדים צריכים לאכול. ( מה שנקרא להפעיל עוד יותר כוח).

אבל מי שמסתכל בסיפור הפנימי

ויחפש את הסיבה להתנגדות של אחד הצדדים יראה סיבה אחרת לגמרי:

"לא מכבדים אותי" לא מעריכים את דעתי", "לא מתחשבים בי."
באופן לא מודע אדם שחווה שלא נותנים לו את מקומו
מתעורר בו רצון חזק להיאבק על מקומו במשפחה/בחברה.

כשאני שומעת אשה שמתלוננת על ההתנהלות של בעלה עם הילדים,
ומספרת לי כמה פעמים היא כבר ניסתה להסביר לו/לשכנע ללכת לייעוץ/לדבר עם הרב שלו
ובעלה עדיין ממשיך להתעקש לנהוג בדרכו (שהיא לדעתי לפעמים באמת לא נכונה)
אני מציעה דווקא להרפות- אלה אם כן מדובר בהתנהלות שגם רשויות הרווחה היו מתערבות בה:

אלימות פיסית ומינית, התעלמות מצרכים בסיסיים כמו אכילה, שינה והגיינה.

ההצעה שלי בדרך כלל מעוררת הרבה התנגדויות, ולא במקרה.
השחרור שליטה בדרך כלל מאוד מפחיד ומעורר חשש מהעתיד עם הדברים לא יתנהלו בדרך שלי.
אבל ההיאחזות בשליטה והניסיון לעשות דברים בדרך שלך לא הוכיח את עצמו בינתיים.
דווקא כשמשחררים, מרפים, מפסיקים לנהל- תהליכים מתחילים לקרות.

חשוב לזכור שהסיבה בגללה צריך להרפות היא לא

בשביל שהדברים יקרו יסתדרו כמו שאני רוצה.

לא תמיד הדברים מסתדרים כמו שרציתי.
הסיבה בגללה צריך להרפות היא כי אין לי אפשרות לשנות אנשים אחרים ואת ההתנהגות שלהם.

ברגעי קושי אלו מציעה לשנן את הפסוק בתהילים: "הרפו ודעו כי אנכי אלהים"

הרבה פעמים קשה לראות לבד את הרובד הפנימי בתוך המערכת יחסים שלך

(גם אני לא ראיתי את זה לבד)

ולכן שבוע הבא אני עושה שידור חי חגיגי, שבו אדבר על הקשר עם הבנות המתבגרות שלנו

ואיזה דפוסים ורבדים עמוקים יותר יש שם.

אם יש לך בנות מתבגרות- אני מזמינה אותך להירשם לשידור החי כאן.

נ.ב.- אם הלינק חסום לך (אבל יש לך גישה לאינטרנט- אחרי הכל אי אפשר להשתתף בשיעור אינטרנטי בלי אינטרט)

אני מזמינה אותך לשלוח לי שם ומספר טלפון

וארשום אותך בעצמי.

אוהבת, גליה