כשאני מתבוננת על ההתנהלות של מדינת ישראל מול מדינות העולם
אני רואה הרבה מסקנות שאפשר ללמוד מזה לזוגיות שלנו ולמערכות היחסים שלנו.
אחרי הכל- גם מערכת יחסים בין לאומית היא מערכת יחסים.
איזה שיעורים חשוב ללמוד מתוך המלחמה?
1. זה בסדר שלא אוהבים אותי
לא להאמין אבל גם אחרי הזוועות שעברנו לא מעט מקומות בעולם, התקשורת, כולל ערוץ כמו ה-BBC,
מדווחים על מדינת ישראל כמי שעושה "אפרטהייד" ו"כיבוש" ומציגה את מדינת ישראל כתוקפן.
אני רואה את המאמצים האדירים שעושה מדינת ישראל והתארגנויות פרטיות של אנשים
לעשות הסברה בעולם.
סרטונים של סתם אזרחים וידוענים שמנסים להסביר מה אנחנו חווים כאן.
האם זה באמת משפיע על מישהו? האם מישהו משתכנע כתוצאה מהתמונות שהוא רואה?
לדעתי מעט מאוד.
טעות נפוצה לחשוב שאם נראה את התמונות הנכונות ונדבר להגיון של האנשים
יבינו אותנו ויתמכו בנו.
על הטעות הזו עונה שלמה המלך:
"שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה"
כלומר: זה לא שהמעשה שאת עושה גורם לאחרים לשנוא אותך או לאהוב אותך.
אלא להפך השנאה היא זו שמייצרת מריבות ומחלוקות וכל מה שתעשי,
גם הדבר הלגטימי ביותר מייצר שנאה
(כמו למשל מדינה שמגנה על עצמה)
וכשיש אהבה ואוהבים אותך- גם אם עשית פשעים, טעויות, פשלות, מי שאוהב אותך יסלח לך,
יראה בעין חומלת גם טעויות שאת עושה.
לכן חבל על האנרגיות להסביר את עצמך, להצטדק, להגיע להבנות. כמובן שכדאי תמיד לעשות מאמץ כל שהוא
להגיע להידברות בצורה מכובדת ויפה ונעימה,
אבל גם אם אין את זה- זה בסדר. תקבלי את זה שלא כולם
יאהבו אותך ואת הבחירות שלך.
לא פעם נשים שקשה להן מאוד בזוגיות רוצות להצטרף לתוכנית הליווי שלי,
רק מה? הבעל לא כ"כ אוהב את הרעיון.
והיא שואלת אותי איך להסביר לו כדי שהוא יסכים?
"ואם הוא לא יסכים?" אני שואלת.
"מה תעשי אז? תמשיכי לסבול כי הוא לא מסכים?
ומה יקרה אם תרשמי בלי
ההסכמה שלו?"
"הוא מאוד יכעס" היא מסבירה לי.
נכון. בהחלט יכול להיות שהוא יכעס.
אבל אם הכעס שלו לא היה מנהל אותך ולא היית כ"כ מפחדת מהכעס שלו
כנראה שלא היית צריכה את התוכנית שלי...
צריכה ללמוד לחיות עם זה שבעלך לפעמים יכעס ולפעמים לא יקבל
את ההחלטות שלך וזה לגמרי בסדר.
2. אנשים פועלים רק כשאין ברירה:
התמונות שאנחנו רואים היום מעזה ופעילות אינטנסיבית של צהל לחיסול החמאס
היינו צריכים לראות כבר מזמן. עוד מתקופת האינתיפאדה השנייה.
אבל עד עכשיו המצב היה גרוע, היה נורא, אבל היה איך שהוא נסבל.
אחת לכמה ימים היה פיגוע, נרצחו כמה אנשים. דיברו על זה קצת בחדשות.
נאנחנו אנחת צער והמשכנו בחיינו.
אולי היתה "מערכונת" קטנה או מבצעון נחמד, אבל עולם כמנהגו נוהג...שום דבר דרמטי לא השתנה.
מעולם לא היו אפילו תוכניות למיטוט החמאס.
אבל אירוע שמחת תורה הכניסו אותנו למצב של "אין ברירה". לא נעים.
משבר המונטירי למיליוני אזרחים בעזה. לחץ בינ"ל. משבר כלכלי. לא סימפטי. אבל למה נכנסנו לזה?
פשוט כי הגענו למצב שאין ברירה.
אתמול דיברה איתי אשה שבעלה פגע מינית באחותה. היא לא רצתה בלאגן ומשטרה ורווחה
לכן בעלה הלך לאיזה מטפל לא מוסמך (שלא דיווח. כי כל מטפל רציני היה מדווח מיידית)
עשה לו איזה טיפול חביב (בלי הערכת מסוכנות, בלי בניית תוכנית מוגנות) וזהו...
האשה אומרת לי שהיא לא רגועה (ובצדק) ושואלת אותי אם יש משהו שהיא יכולה לעשות.
אז כן. בטח שיש משהו שהיא יכולה לעשות.
היא יכולה לפנות לרווחה, לדרוש הערכת מסוכנות, לדרוש שבעלה יהיה בטיפול רציני ויסודי.
רק מה? זה בלאגן. הרווחה והמשטרה יכנסו לתמונה. אולי בעלה יעצר.
כנראה שבעלה ישתולל ויכעס מאוד.
אולי גם היא תחקר על זה שידעה ולא דיווחה. לא נעים...
האם האשה הזו תעשה את זה? תפנה לרשויות ותדרוש שהמשפחה שלה והילדים שלה יהיו מוגנים?
אני כמעט בטוחה שלא. למה?
כי כל עוד יש אפשרות להעלים עין ולהשלות את עצמנו זה מה שאנחנו עושים.
מתי היא תתחיל לפנות? רק כשלא תהיה לה ברירה.
3. כשהגבולות שלי ברורים לי הם ברורים לכולם.
מי שזוכר בעיסקת שליט, היה בידי החמאס חטוף אחד עליו ניהלנו מו"מ על שחרור של אלף מחבלים.
עכשיו שבויים אצל החמאס 212 אזרחים והנה זה פלא אין בכלל ניהל מו"מ על החטופים.
כל המו"מ שמתקיים הוא על הסיוע ההמוניטרי.
למה? מיד לאחר השבת השחורה יצאה הודעה רשמית מטעם מדינת ישראל שלא יהיה שום מו"מ על
החטופים.
כלומר הגבול מיד היה ברור לנו אז הוא מיד גם היה ברור לחמאס.
גם בהתנהלות הזוגית- אשה שברור לה מה הגבולות שלה בעלה לא יעיז לחצות אותם.
אם הגבולות שלה נחצים שוב ושוב כדאי לעשות עבודת עומק והתבוננות עד כמה הגבולות בהירים לה,
מה היא עושה ע"מ לשמור על הגבולות שלה.
כלומר אם הגבולות נחצים- סימן שאין גבולות.
4. מובחנות זה עניין של חיים ומוות.
לא פעם כתבתי את זה.
מובחנות היא יציבות. היא היכולת שלי לעשות את מה שנכון לי גם כשיש סביבי
לחצים לפעול אחרת.
אשה שחיה סך הכל עם בעל נחמד, בריא בגופו ובנפשו גם היא לא לגמרי מובחנת,
אולי זה יהפוך את חייה למעט קשים יותר כי יהיו חיכוכים וויכוחים שהיא לא תדע לפתור אותם-
אבל זה גם לא נורא.
לעומת זאת אשה שנמצאת בזוגיות עם אדם לא יציב בנפשו, נרקסיסט,
אלים בצורה כל שהיא או מכור לחומרים מסויימים-
מובחנות, כלומר היכולת להישאר יציבה ונאמנה לעצמה היא עניין של חיים ומוות. לא פחות.
גם ביחסים בין מדינות.
אם אנחנו מתנהלים מול מדינה סימפטית ומוסרית גם אם יש מעט לחצים זה לא סוף
העולם.
אבל כשצה"ל פועל על מנת להגן על עצמו,
ומה לעשות שחלק מההגנה העצמית זו מלחמה שפוגעת גם בנשים, ילדים וזקנים
מתחיל להיווצר לחץ בינ"ל.
אם הצמרת המדינית לא יודעת להתמודד עם לחצים ונכנעת ללחץ
היא לא עושה את מה שצריך כדי להיאבק באויב.
כוחה של הסביבה המתירה.
אחד הדברים שאנשים הכי כועסים עלי זה כשאני אומרת שכל פתלוגיה, הפרעה ותופעה יכולה להתקיים
אך ורק במקום שיש בו סביבה מתירה.
נכון, לא נעים לשמוע את זה. הייתי רוצה לחשוב שאם משהו לא נעים קורה לי, אז אני רק מסכנה ורק קורבן ואין לי שום אחריות למה שקרה.
אבל מה שקרה בשבת השחורה הכי קל לראות את העיקרון הזה
מדינת ישראל היא לגמרי סביבה מתירה ומזינה את התנהגות החמאס:
כשיש חייל שהורג מחבל והמדינה מכניסה אותו לכלא (אלאור עזריה למי שזוכר)
המדינה סירסה במשך שנים את החיילים וכוחות הביטחון (כשחיילים מפחדים לירות במחבלים פן יאושמו ברצח)
כשהמדינה דואגת אחרי פיגועים לזכויות המחבלים ונותנת להם בבתי הכלא תנאים של בית מלון והוצאת תארים על חשבון המדינה
קיומם של ארגונים כמו שלום עכשיו, בצלם, שוברים שתיקה, אחים לנשק ושות' שמטנפים על צהל ברחבי העולם
והארגונים במקום להישפט ולהיות מואשמים בבגידה מקבלים לגיטמציה חברתית.
היועץ של יאסר עראפת שר"י הופך להיות ח"כ בישראל.
כשמחבלים לא נהרגים אלה מקבלים טיפול רפואי בבי"ח בישראל (יחיא סינוואר ימש טופל בסרטן בביח בישראל)
כשפעולות מבצעיות צבאיות נעשות בצורה "מוסרית" כלומר בלי לפגוע בילדים.
רק שהילדים התמימים של צוק איתן אלו הנאצים של 2023.
כשתושבי חווארה מקבלים תרומות כי "לא נעים ששרפו להם את הכפר"
מחבלים של 2023 שאנסו, טבחו, שרפו, ערפו ראשים- מטופלים בבי"ח בישראל!!!
אולי לאנשים בישראל לא חשוב אם הם ימותו. חשוב להם למות "מוסריים".
נ.ב. בימים האחרונים מספר נשים התעניינו לגבי התהליך אצלי בתוכנית ליווי לבניית מובחנות.
גם אני, כמו כולם הייתי בהלם ואבל בשבועיים האחרונים ולכן לא שיווקתי או פירסמתי את התוכנית.
לכן החלטתי למי ששוקלת ברצינות להצטרף לתוכנית
לאפשר שיחת יעוץ קצרה (עד 10 דקות) כדי לברר אם התוכנית מתאימה לך
והאם היא תוכל לעזור לך ולזוגיות שלך. מבטיחה לענות בכנות.
אפשרי לקבוע שיחת ייעוץ במועדים הבאים:
מחר יום שישי 27.10 י"ב תשרי בין השעות 09:00-11:00
יום ראשון 29.10 י"ד חשוון בין השעות 09:00-11:00
בשורות טובות!
גליה
אנחנו משתמשים בקבצי cookies כדי לשפר את החוויה שלך באתר. באישור השימוש- האתר יעבוד בצורה הטובה ביותר עבורך. אם לא תאשר/י, ייתכן שחלק מהאפשרויות לא יפעלו.
