לאחרונה צפיתי בפרק מתוך הסידרה של צופית גרנט "קשר השתיקה" (נקי לגמרי)
במהלך הפרק צופית גרנט מתארת מקרה של אשה צעירה שחוותה אונס בילדותה,
וכיום מתמודדת עם הפרעות אכילה קשות בעקבות מה שעברה.
היא מחליטה לפתוח את הסיפור שלה ולהגיש תלונה במשטרה.
בדרך היא עוברת קשיים והתמודדויות לא פשוטות.
כשצפיתי בפרק חשבתי על כל הנפגעים והנפגעות שמתלבטים איך, האם ומתי להתלונן על הפגיעה שחוו,
אז הנה כמה נקודות שכדאי לקחת בחשבון:
- לברר עם עצמך את המניע לתלונה.
בגלל ש"לפוצץ" פרשה של פגיעה מינית הולך להיות לא קל ולא פשוט,
דבר ראשון חשוב שיהיה לך ברור כשמש מה מטרת התלונה:
האם את רוצה למנוע מקורבנות אחרים להפגע? האם את רוצה שיפצה אותך על הסבל שעברת?
האם את רוצה שהפוגע ישלם לך על טיפול פסיכולוגי? האם את מעוניינת לקבל הכרה בפגיעה שנעשתה לך?
האם חשוב לך שהפוגע יתנצל?
יש מגוון רחב מאוד של מניעים לנפגעים/ות להתלונן וצריך להיות ברורים מאוד עם עצמנו לגבי המניע
ועל פי זה להחליט את המשך הצעדים.
בירור נקודת "המניע" והרצון של הנפגעת היא מאוד חשובה ולא מובנת מאליו כלל.
יש נפגעות שחושבות שמה שהן צריכות לרצות זה להילחם, להתלונן, להיאבק, פשוט כי זה מה שהן מרגישות שמצופה מהן,
או להיפך, נפגעות שחושבות שהן צריכות "להניח" לזה רק כי המשפחה והקהילה כבר עייפה מהבלגן ורוצה רק שישמר שקט תעשייתי.
חשוב מאוד שכל אחת תעשה בירור יסודי עם עצמה: מה הרצון שלה? המהותי, האמיתי,
ומתי היא "רוצה" כי זה מה שמצופה ממנה לרצות,
או כי זה מה שאמרו לה שהיא צריכה לרצות.
זאת אומרת מתי הרצון הוא שלה ומתי הרצון הוא של המשפחה, החברה, התקשורת ועוד.
- תדעי שיש לך תמיכה.
איגוד מרכזי הסיוע מפעילים מערך רחב מאוד כדי לעזור לנפגע/ת במהלך ההחלטה האם להתלונן:
החל מפגישה ראשונית עם הנפגע/ת על ידי זוג מתנדבות שהוכשרו לכך ומתן מידע ראשוני והכנה של מה תצטרכי לעבור במידה ותחליטי להתלונן,
ליווי הנפגעת לחדר החקירות כדי שלא תהיה לבד,
וגם יש באפשרותם לבקש שהנפגעת תיחקר על ידי חוקרים ספציפיים שידוע עליהם שעברו הכשרה בתחום של חקירות בעבירות מין.
הם יכולים ללוות את התיק גם במהלך ההליך המשפטי- ולבקש שהתיק יגיע לשופטים מסויימים, כאלו שגם הם עברו הכשרה מיוחדת
ויש להם הכרות עם סימפטומים מסויימים של טראומות מיניות.
אפשר לקרוא על השירותים שמציעים מרכזי הסיוע כאן.
- האם יש לי קייס?
מרכזי הסיוע עובדים בשיתוף פעולה עם עורכי דין שנותנים יעוץ ראשוני בהתנדבות לנפגעות.
הם יכולים להפגש עם האשה, לשמוע את הסיפור ולתת הכוונה ראשונית: מה סיכויי התיק? האם יש פה ההתיישנות?
או האם יש פה תשתית ראייתית מספיק יציבה כדי להתחיל בחקירה ולהגיש כתב אישום? ועוד.
הם לא נותנים ייצוג משפטי- אלא רק מתן ייעוץ ראשוני.
עמותת "מן המיצר"- נותנים ייצוג מלא לנפגעות. כדאי להתקשר אליהם ולברר.
- אולי כבר מאוחר מידי?
לפני שניגשים לבדוק אופציה של הליך פלילי כדאי לבדוק האם לא חלה התיישנות על העבירה.
ההתיישנות משתנה בהתאם לאופי העבירה וחומרתה והאדם שביצע את העבירה,
ההתיישנות על עבירות מין שנעשו בקטינים בתוך המשפחה היא 10 שנים מרגע שהקטין הגיע לגיל 28- כלומר, אפשר להגיש תלונה עד גיל 38.
והתיישנות בעבירות מין שנעשתה בקטין מחוץ למשפחה היא עד גיל 28.
יש כרגע הצעת חוק להאריך את הליך ההתיישנות בשני המקרים ל-5 שנים נוספות- בשלב הזה עדיין לא אושר.
עם זאת, את התלונה בשלב הזה אפשר להגיש רק כנגד הפוגע הישיר ולא כנגד צד שלישי: הורה שידע ושתק, מנהל בית הספר שלא טיפל,
או קרוב משפחה שסייע לפגיעה להתחרש.
בהליך אזרחי- ההתיישנות מעט שונה, כדאי לבדוק כל מקרה לגופו.
- לא רק משטרה.
בשביל להרשיע בהליך פלילי אדם אחר בגין עבירת מין (או בגין כל עבירה אחרת) צריך להוכיח ברף הוכחה גבוה ביותר: מעל לכל ספק סביר.
עבירות שהתרחשו לפני שנים רבות, כשלא היו שום עדים ואין כרגע שום הוכחות פורנזיות (די אן איי, דם, רוק, טביעות אצבעות וכדומה)
במקרה כזה ההוכחה הופכת להיות קשה מאוד.
אבל- נפגע/ת שרוצה לקבל פיצוי כספי על העוול שנגרם לה, ורוצה לקבל כסף לטיפול בפגיעה שעברה,
יכולה לפנות גם להליך אזרחי: בהליך אזרחי ההוכחה היא קלה הרבה יותר, ומספיקה הוכחה של מעל 50%.
- לא תמיד חייבים לעשות "צדק":
לעיתים קרובות הנפגעים בכלל לא רוצים להכניס את הפוגע לכלא, למעשה כל מה שהם מחפשים זה הכרה בעוול שנעשה להם.
אם זה המקרה שלך- תוכניות הצדק המאחה זה משהו שממש כדאי לך להכיר.
גישת "הצדק המאחה" שונה מהתפיסות המקובלות שלפיהן מטרת ה"צדק" היא הענשתו של מבצע העבירה על ידי החברה.
על פי הצדק המאחה, השואב את ערכיו מתחום הגישור, התמודדות של העבריין עם מעשיו, קבלת אחריות מצדו, גינוי מצדו של העבירה
שביצע ושל הפגיעה באדם אחר, בקשת סליחה ופיצוי הקורבן,
כל אלה מאפשרים איחוי של הפגיעה ומאפשרים לקורבן להתאושש מהחוויה שעבר.
אפשר לקרוא יותר לעומק על התוכנית כאן.
באהבה, גליה.