בתחילת דרכי כשהתחלתי לדבר על מוגנות ברשת
קיבלתי מאות תגובות ושיתופים של הורים
במצוקה איומה בעקבות גילוי וחשיפה של פגיעות מיניות בין אחים.
בניגוד לפגיעה מינית של מורה, רופא, ואפילו גיס או דוד
שם ברור להורים שהם בצד של הילד שלהם, שהם שומרים עליו,
ומגנים עליו גם במחיר של כעס ונתק במשפחה (גם לא תמיד, כן? אבל אצל הרוב לפחות…)
כשמדובר בפגיעות בין אחים ההורים נאלצים להתמודד בין בחירה בילד אחד
לבחירה בילד אחר.
פעם שוחחתי עם שוש תורג'מן,
מי שניהלה את מרכז להגנה בית לין (מרכז של חקירות ילדים נפגעים)
שסיפרה לי ש-70% מהמקרים שמגיעים למרכז הם על רקע פגיעות בין אחים!!!
זה נתון מטורף במיוחד לאור העובדה שרוב המקרים של הפגיעות לא מגיעים לשום מקום
והתגובה של רוב ההורים במקרים של פגיעה מינית בין אחים
זה או הכחשה (זה טבעי, זה נורמלי, זה לא כזה נורא, זה הילדה אשמה ("למה היא באה לישון בחדר שלו?" ועוד)
או מחשבה שאם יעשו לילד הפוגע נו נו נו זה מספיק…
או האשמת הקורבן "למה את לא נועלת את הדלת?"
או "למה את מסתובבת עם מכנסיים קצרים בבית" ועוד…
או התעלמות ומחשבה שאיך שהוא דברים יפתרו מעצמם…
ואם למרות שזו התגובה של רוב ההורים עדיין 70% מהמקרים המגיעים למרכז להגנה
זה פגיעות בין אחים אפשר לשער לבד מה היקף התופעה…
למה זה ככ רווח ונפוץ?
קודם כל הנגישות הגבוהה.
אחים נמצאים יחד לאורך היום והלילה ויש להם נגישות אחד לשני
בשעות ארוכות לאורך היום.
יחסי קירבה היררכיים.
יש קירבה ריגשית מצד אחד והבדלי כוח וגיל וידע מצד שני.
מגורים משותפים- הרבה אחים גרים ביחד באותו החדר מה שמייצר היעדר פרטיות
ומגביר את הסיכונים לפגיעה.
בגלל שמדובר באחים, קשה לאנשים להבדיל הרבה פעמים בין התנהגויות מיניות נורמטיביות
לסקרנות מינית תקינה
(למשל זוכרת שהתקשרה אלי פעם אמא לשאול לגבי הבן שלה בן ה-18,
שנודע לה מהבת שלה שנכנס לחדר שלה בלילה וביקש ממנה לגעת באיברים פרטיים שלו
ושאלה אותי האם זה משהו נורמלי? האם זה תואם גיל? האם זה יעבור מעצמו?
נשמטה לי הלסת…אבל חשבתי לעצמי שבטח יש עוד לא מעט אימהות כאלה שפשוט לא התקשרו….)
יש כמה גורמי סיכון שמשפיעים על פגיעות בין אחים:
קודם כל והכי חשוב- זה ילד שנפגע בעבר ולא טופל כמו שצריך,
היעדר פיקוח הורי. הורים שלא נמצאים שעות רבות בבית והילדים נמצאים לבד.
גבולות מטושטשים בבית בנוגע לפרטיות
חשיפה לאלימות במשפחה
חשיפה לתכנים מינ-יים ברשת
קשיים בויסות חושי
וכמובן- היעדר שיח מיני בבית.
חושבת שעל כל סעיף כאן אפשר לכתוב מאמר שלם (בעזרת ה' גם אעשה את זה)
אבל הפעם חשוב לי להסביר על השיח המיני בבית
ואיך היעדר שיח תורם להיעדר מוגנות:
קודם כל כשאין מידע בטוח ומהימן זה מוביל נערים רבים לחפש מידע במקומות לא טובים:
חלקם מקבלים מידע פוגעני וקשה מחברים ומהרשת (והיא נמצאת בכל מקום…גם אם אין בבית)
וחלק מהמסקנות מתועלת בין אחים.
לא פעם אני שומעת חשש מהורים שפוחדים לפתוח שיח עם הנערים
מהחשש "ליצור סקרנות". כשהם מתעלמים מזה שהסקרנות קיימת מעצם הגיל, ההורמונים
וככל שמשהו סודי יותר ולא מדובר יותר- הסקרנות גוברת.
לעומת זאת ככל שהמידע מונגש בשפה יותר פשוטה, נטולת מסתורין וסודיות: שם דווקא הסקרנות פוחתת.
היעדר שפה.
ילדים ללא מושגים מתאימים מתקשים לדווח על פגיעות.
גם בגלל המבוכה הגדולה שנוצרת סביב השיח, וגם בגלל חוסר הבנה
מתי משהו הוא משחק מיני לגיטמי ומתי משהו הופך להיות פוגעני ופלילי.
זוכרת אשה שעברה פגיעה מינית קשה וארוכת שנים מצד אחיה, וכשהתענייתי למה לא שיתפה
את ההורים שלה, התשובה שלה השאירה אותי ללא מילים: "לא ידעתי שזה אסור. חשבתי ש-7 הקרובים מותר".
היעדר גבולות גופניים
כשלא מדברים על גבולות גופניים ומיניים נערים רבים לא יודעים להבדיל בין מגע לגיטימי למגע אסור.
כלומר הם מבינים אולי באיזה שהוא מקום שמגע מיני עם האחים שלהם הוא לא ממש לגיטמי,
רק לא מבינים עד כמה…
תחושת אשמה ובושה סביב מיניות.
כשהמיניות בבית היא נושא אסור לשיחה, נוצרת אווירת סודיות וטאבו,
ואז נער מתבגר רגיל שמתמודד עם הורמונים ודחפים מיניים לומד לחוש בושה
לגבי הסקרנות המינית הטבעית שלו.
בושה תמיד מלווה בהסתרה, מה שמוביל למגוון התנהגויות אסורות.
סקרנות מינית לא נעלמת בהיעדר מידע
היא פשוט מקבלת דרכים אחרות לסיפוק.
נער שכבר חווה חוויות מיניות מבלבלות (אולי מתוך חשיפה לתכנים או עם חברים בישיבה, ואולי מתוך פגיעה מול אדם בוגר)
ולא יודע לאבד את החווית שעבר לומד לא לפנות להוריו לקבלת עזרה
בגלל הפחד מתגובת ההורים,
תחושת הבדידות והיעדר מודל של פניה לעזרה
ואז החוויה שלו שהיתה טראומטית ולא מקבלת מענה ולא מעובדת כמו שצריך
נשארת להציף את הנער,
וכמו שאמרנו בהתחלה- נער שעבר פגיעה מינית ולא טופל
נמצא בסיכון הכי גבוה לפגוע באחרים…