איך לתקשר את הגבולות שלי בצורה ברורה בלי להאשים.

גבולות

"אמא שלי מתנהגת בחוסר צניעות ולא מקפידה על ההלכה,
למרות שכל החיים שלה היתה דוגמא ומופת להקפדה על הלכות צניעות"
זה המשפט שהיא אמרה לי בשיחה שלנו.

"מאז שההורים שלי התגרשו, משהו בהתנהלות שלה מאוד השתנה,
היא התחילה להתדרדר מבחינה רוחנית.
בזמן האחרון היא הכירה גבר חילוני שהיא יוצאת איתו כבר תקופה, וביקשה ממני לבוא להכיר אותו.
בגלל שאני בת יחידה ואין לי עוד אחיות, היה חשוב לה שאבוא לפגוש אותו,
אבל מאוד כואב לי לראות את אמא שלי
מתנהגת בצורה שמנוגדת להלכה ולערכים שגדלתי עליהם ואני ממש לא רוצה לראות אותו. 
אחד הדברים החשובים שלמדתי בתוכנית שלך
זה ללמוד לשים גבולות ולדבר עליהם בצורה כנה ולא ממקום מאשים".

זה מעניין, חשבתי לעצמי. איזה אשה יראת שמיים וצדקת!
כזו אכפתיות וכאב לראות יהודיה שלא מקפידה על כל ההלכות.

"מעניין, גם אם תראי שכנה שלך
שלא הולכת בצניעות תרגישי כאב כזה שלא תהיי מסוגלת לדבר איתה?" התעניינתי.

"לא. פה אני מרגישה את הכאב של אבא שלי.
אבא שלי הוא אדם ממש מיוחד.
כל חייו התמסר בשביל אמא שלי, 
כל כך עזר לה, תרם לה, לכל גחמה שלה אבא שלי היה קשוב. 
היא רצתה לעשות הסבת מקצוע בגיל מאוחר- אבא שלי הסכים. 
היא רצתה לעבור מעיר למושב- אבא שלי הסכים אפילו שהיה לו קשה. 
אפילו את ההתפרצויות זעם שלה אבא שלי ידע להכיל בשקט. 
ובסוף היא זורקת אותו לכלבים.
התגרשה, ועכשיו יוצאת עם מישהו אחר.

אז זה מאוד כואב לי, לכן אני לא רוצה לפגוש את החבר החדש שלה. 
אני לא צודקת? זה לא מה שלימדת אותנו?"

לכאורה, כן. היא צודקת.
לימדתי להיות קשובה לעצמי,
לכוחות שלי, ליכולות שלי, לרגשות שלי ולתקשר אותם בצורה לא מאשימה. 
אבל, לימדתי גם להיות מודעת למניעים שלי.
ל-למה אני פועלת כפי שאני פועלת.

"אני לא יודעת מה נכון עבורך. את זה רק את יכולה לדעת. 
אני רק מציעה לך להתבונן לעומק במניעים שלך. 
מהי הסיבה המדוייקת בגללה את לא רוצה לפגוש אותו?
אם הסיבה שאת לא רוצה להיפגש היא בגלל שהוא עושה לך רע,
מציף בך רגשות מאוד קשים, 
לא מכבד אותך, מעליב אותך וכו'-
אכן מאוד חשוב לשים גבולות ולא לעשות דבר שפוגע בך.

אבל אם הסיבה בגללה את לא רוצה להגיע לפגישה
היא שיפוטיות כלפי אמא שלך וההתנהלות שלה בזוגיות, 
ומה שמניע אותך בעצם זה נקמנות
כי את חושבת שהיא התנהלה בצורה לא טובה, אני מציעה לך לשקול, 
האם היית רוצה שנקמנות תניע את הפעולות שלך?"

לי, מהצד היה ברור שהיא מתערבת בעניינים לא לה,
ושופטת את אבא שלה "הקורבן" ומרגישה צורך להגן עליו מפני אמא שלה.
הרבה פעמים הילדים מזהים צד אחד כקורבן
ומרגישים צורך "להציל" אותו באמצעות נקמה ב"תוקפן".

העצה שלי לכל הילדים (גם אם הם בני 60)
היא להימנע בכלל מלהתערב ולשפוט את ההורים, 
את הזוגיות שלהם ומערכות היחסים שלהם,
זה לא מכבד את ההורים, וגם לא תורם לאף אחד.

אבל מי שמתפתה בכל זאת לנתח, לשפוט, להבין את הדינאמיקה בין ההורים שלו
(או בין זוגות אחרים שהוא מכיר בחייו) מאוד עוזר להכיר את הדינמיקה של יחסי הקורבן-תוקפן,
כדי לדעת שאין פה צד יותר נעלה שזקוק באמת להצלה.

יחסי קורבן תוקפן הם דינאמיקה של יחסים ככל הדינמיקות,
למרות שקל מאוד לראות רק את התוקפן כ"אשם", 
ו"הזקוק לטיפול", וכצד הבעייתי שצריך שינוי. 
התוקפן הוא בדרך כלל הצד השולט, עם דפוסי אלימות, אגריסביות ותוקפנות. 
התוקפן נוטה להצטדקות עצמית והאשמת הקורבן, 
משתמש במניפולציות, איומים והפחדות כדי לשלוט. 
(הדפוסים הללו הם על פי רוב דפוסים הישרדותיים אותם למד הקורבן בילדותו
כדי להגן על עצמו מפני כאב, בדידות, וחסכים רגשיים)

אבל למעשה גם הקורבן "מרוויח" מלהיות קורבן. אחרת הוא פשוט לא היה שם.
לקורבן יש רווח מהתפקיד שלו לא פחות מאשר לתוקפן:
תחושת עליונות, תחושת רחמים עצמיים, יכולת לגייס קרובי משפחה/חברים לעזרה ועוד.

אין קורבן בלי תוקפן ואין תוקפן בלי קורבן.
למעשה כל קורבן תורם באופן אקטיבי ביותר לעצם היותו קורבן: 
הוא משתמש בדפוסי ריצוי, ביטול עצמי, הרס עצמי, 
היעדר גבולות או גבולות מעורפלים, 
מרבה בניסיונות להראות לתוקפן את מצבו, לדבר אל ליבו ולנסות לשנות אותו. 
מתאפיין בתלות רגשית והיאחזות בצד הפוגע, 
מופעל מפחד נטישה, ומסכים לקבל כל דבר ובלבד שלא להישאר לבד. 
(גם הוא בדרך כלל מופעל מדפוסים הישרדותיים 
שנובעים מחוויות של נטישה, דחייה וחוסר יציבות מהילדות)

למעשה הקורבן-תוקפן הם צמד חמד. 
הם נמשכים אחד לשני כמו פרפרים לאור
וההתייחסות לקורבן כאל צד חלש, ילדותי, חסר אונים, חסר שליטה
(כמו שלעיתים קרובות אנשי טיפול נוטים להתייחס אליהם) 
למעשה רק משמרת את מקומם במקום החלש.

כשמבינים את הדינמיקה הזו, מפסיקים לשפוט
לא את הקורבן ולא את התוקפן. 
מפסיקים עם הצורך להגן, לנקום, "לעשות צדק" או לעשות סדר.
הלב פנוי ופתוח לקבל את שני הצדדים, מתוך הבנה שכל אחד עשה כמיטב יכולתו, 
ולכל צד יש בחירה ויכולת לצאת מהתפקיד אותו הוא לקח לעצמו.

 

מחכה לך בצד השני

באהבה גליה

 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן