איך להיות בחמלה כלפי עצמי, בעלי והילדים שלי באמצעות משפט אחד?

גם אני כמו כל עמי שראל שברתי את הראש מה אפשר לעשות עם הילדים בחופש.

באחד הימים נסענו לחווה, עמוסה במיוחד, בה יכולנו לנסוע ברכבת שעושה סיבוב קצר בשדות האזור.

בספסל מולי ישבה משפחה, עם ילדים קטנים.

אחד הילדים שלהם הוציא סוכריה וזרק את העטיפה מחוץ לרכבת.

חשבתי לעצמי: "גועל נפש!איזה אנשים! לא מחנכים את הילדים שלהם בגרם לדרך ארץ!

שום טיפת נימוס! ככה זורקים עטיפות. אין פלא אחר כך שכל המקום נראה כמו מזבלה".

דקה אחר כך הבת שלי צועקת לי: "אמא, נחמיה (אח שלה) זרק את השקית מחוץ לחלון".

(לא יודעת איך לא ראיתי את זה)

כעבור מספר ימים השתתפתי בשיעור רב משתתפות.

כמה דקות אחרי שנכנסתי, באמצע דבריה של המרצה צלצל הטלפון של אחת הנשים.

"איזה נשים לא רציניות! איזה חוסר התחשבות! מגיעה לשיעור, למה אי אפשר לכבות את הטלפון?

ממש חוסר דרך ארץ!"

שטף של מחשבות שיפוטיות רצו לי בראש שרק צלצול מעצבן של טלפון נוסף הצליח לקטוע אותן.

לקח לי כמה שניות להתאפס עד שקלטתי שזה הטלפון שלי.

לא הבנתי איך הוא מצלצל, אני ממש בטוחה שהשתקתי אותו לפני שנכנסתי,

אהה, כנראה רק תכננתי לעשות את זה, ולבסוף הדבר נשכח ממני.

שתי התקריות האלה היו תזכורות טובה עבורי כמה חשוב להיות בתדר של חמלה.

כי כשאני נמצאת בתדר שיפוטי, ביקורתי וכועס התדר הזה מופנה כלפיי,
כלפי הסובבים אותי, כלפי בעלי וכמובן כלפי הילדים שלי.

רק כשאנחנו חומלים על אנשים מסביבנו נוכל לבטא את זה במעשים שלנו.

לא משנה לכמה קורסים של הנחיית הורים אלך, כל עוד אהיה בתדר שיפוטי

השיפוטיות הזו תבוא לידי ביטוי כלפי הילדים שלי.

חשוב להבין שחמלה היא לא רחמים, היא לא התנשאות והיא בטח ובטח שלא הסכמה למעשים לא מכובדים.

חמלה זה היכולת להזדהות עם כאבם של אנשים אחרים, מבלי להרגיש צורך לבטל את הכאב באופן מיידי.

חמלה היא הבנה שהאדם השני שמתנהג "לא יפה" פועל מתוך כאב ומצוקה.

כאב ומצוקה שיתכן מאוד שהיו גומרים גם לי להתנהג באותה צורה לו סבלתי מהמצוקה ממנה הם סובלים.

הגבר הזה שחותך אותי בכביש בחוסר זהירות-

זו אני כשאני מחכה 3 חודשים לתור לרופא ואחרי זה נתקעת בפקק והולכת להפסיד את התור.

האשה הזו שאני פוגשת כבר חצי שנה מדי בוקר והיא לא אומרת לי שלום-

זו אני כשאני סובלת ממחסור חמור בשינה בגלל ילדים שלא ישנים וגם מהריון קשה.

האשה הזו שכותבת לי מייל כועס על זה שהעזתי למכור לה משהו-

זו אני לפני שהיה לי עסק וידעתי כמה אנרגיה, כסף, וזמן מושקע בכל המערך הזה.

כשאני רואה את הבת שלי מציקה לאחים שלה בשעה מאוחרת שמנסים לישון ומתחילה לכעוס עליה ולחשוב שהיא ממש לא רגישה, לא מתחשבת ואנוכית אני יכולה לעבור למחשבה חומלת יותר:

איזה מצוקה גורמת לבת שלי להציק לאחים שלה שמנסים לישון?

בטח שעמום, מתח מהחוויות בגן שמתורגם לאדרנלין שמפריע לישון.

כשאני יוצאת עם הילדים שלי לטיול, והבן שלי רק מתלונן, מעיר הערות ומלא דרישות כרימון

אני יכולה לחשוב שהוא חצוף, כפוי טובה ולא נעים.

ואני יכולה לשאול איזה מצוקה גורמת לו להתנהג כך?

בטח הוא סובל מעייפות אחרי שהלך לישון מאוחר, ומתמודד עם רגישות יתר לחום ומתמודד עם אכזבה שלא נסענו למקום אחר שרצה.

איזה גישה לדעתכם תביא לי יותר רוגע ושמחה?

בתור התחלה יותר קל לתרגל חמלה לאנשים רחוקים יותר,

ובהמשך חשוב ללמוד להיות בחמלה גם כלפי הבן הזוג, הילדים וכמובן כמובן כלפי עצמנו.

אם אהבת את הפוסט אני מזמינה אותך לשתף 

ואם קבלת מייל זה מחברה אני מזמינה אותך להצטרף לקהילה מדהימה של 8000 נשים