סליחה

מכתב סליחה

לפני מספר שבועות העברתי סדנא בנושא "סליחה"

במהלך  הערב הזכרתי מספר פעמים את סיפרה של לואיז היי "אתה יכול לרפאות את חייך" 

ואת הסיפור שלה אותו היא מספרת בספר בו היא נרפאה ממחלת הסרטן באמצעות זה שסלחה על האונס שעברה 

ועל אנשים נוספים שפגעו בה. 

בסוף ההרצאה ניגשה אלי פסיכולוגית שהיתה יחד עם כל הנוכחות בחדר ואמרה: 

"אני חייבת להגיד לך שלדעתי הספר של לואיז היי, הוא ממש מסוכן, חלק מהמטופלים שלי הרגישו רק גרוע יותרבגללו. 

כאילו לא מספיק שאנחנו חולות סרטן, עכשיו אנחנו גם אשמים שאנחנו לא מצליחים לסלוח".

 

האמת שזו לא הפעם הראשונה שאני מקבלת ביקורת על התכנים עליהם אני ממליצה: 

בעבר כשהמלצתי על ספרים בנושאי זוגיות כתבו לי מספר נשים על ספר מסויים שהוא ממש מסוכן, 

כי נשים שגם ככה רגילות להיות "סמרטוט" הספר הזה עלול לעשות מהם עוד יותר סמרטוט….

 

לא פעם אני גם מקבלת שאלות במייל: תגידי, יש לי בעיה כזו וכזו… על איזה שיטת טיפול ממליצה? 

EMDR זה מומלץ? אולי עדיף CBT? או NLP? או …(השלימו את החסר עם כל השיטות טיפול שאתם מכירים). 

"מכירה מטפל טוב בירושלים? מחפשת בשביל הבן המתבגר שלי…" 

 החיפוש אחר מטפל או פתרון לבעיה שמטרידה הוא מצויין ונכון

אבלאני דווקא רוצה להתייחס להנחת יסוד שעומדת מאחורי השאלות האלה שהיא, אם תרשו לי לומר, בטעות יסודה. 

הנחת היסוד היא שיש מטפל/שיטה/גישה נכונה רק צריך למצוא אותה. 

המשפט הזה נכון אבל רק בחלקו.

יש מטפל/שיטה/גישה נכונה עבורי.

 

זכור לי שכמה וכמה חברות שלי הלכו לקבוצה טיפולת בשיטה מסויימת ודיברו ממש בהתלהבות 

שכל החיים שלהם השתנו בעקבות הקבוצה הזו. 

חשבתי לעצמי: הנה, כל כך הרבה בנות ממליצות על זה, זהו, מצאתי את השיטה שתפתור לי את כל הבעיות…

נרשמתי, עשיתי ממש מאמצים כדי להגיע ו…. כלום. לא נגע בי. לא הזיז לי אצלי שום נים ברגש. 

הרגשתי מקולקלת, כאילו שמשהו לא עובד אצלי כמו שצריך. לקח לי זמן לקבל, שלכל אחד יש מבנה נפשי ואישיותי אחר, 

ומה שחולל ניסים לחברות שלי יתכן ובכלל לא יגע בי. 

 

ובכל זאת אני אתן כמה טיפים וכיווני מחשבה לאיך לבחור שיטה/גישה/מטפל טוב: 

א. לבדוק שהשיטה "כשרה" מבחינה הלכתית- 

יש מגוון עצום של שיטות טיפוליות, חלקן שנויות במחלוקת בין הרבנים לגבי כשרותן,

בעיקר שיטות "לא קונבנציונליות", כאלו שלא מבוססות על דיבור:

כגון רייקי, הילינג, מגע אנרגטי, מוח אחד וכו'.  

כדי להיות בתחושת ביטחון וודאות כדאי לשאול את הרב שלכם מה דעתו על השיטה . 

 

ב. לראות את התוכן לפני שנרשמים- 

כדאי מאוד לקרוא מאמרים, לראות סרטונים, או לעיין בספרים של מעביר הסדנא/המטפל /על השיטה,

כדי לראות שמתחברים לקו החשיבה שלו, שיש "נשיאת חן" בינך לבין המטפל או השיטה. 

התאמה בין המטפל או המטופל היא ממש כמו שידוך.

אם נפגשת עם בחור מסויים שלא התאים לך, זה לא אומר שהבחור לא טוב או לא מתאים. הוא פשוט לא מתאים לך.

חשוב מאוד לסמוך על תחושות הבטן שלך, על האינטואיציה שלך, היא יודעת הרבה פעמים טוב מאוד מה נכון לך ומה לא.  

 

ג. לראות שהמטפל בעצמו "walk he talk"

זכור לי שהשתתפתי בקבוצה מסויימת בה השתתפה גם יועצת זוגית.

היתה פעילות כלשהיא בקבוצה שאחריה היה ניתוח של הפעילות. 

היועצת הזוגית דיברה אחרי הפעילות ואמרה ש"לא כל כך רציתי להשתתף. היה צריך הרבה עימותים בשביל זה…

ואני טיפוס מרצה באופן כללי ונמענת מעימותים בכל מחיר"

דבריה פשוט הדהימו אותי, בגלל שאני יודעת שריצוי הוא דבר הרסני מאוד בכל מערכת יחסים, במיוחד בנישואים, 

והנה, היא, יועצת נישואים ומעידה על עצמה שהיא מרצה. 

אם היא בעצמה לא הצליחה לצאת מדפוסי הריצוי שלה – סיכוי קלוש שהיא תעזור לזוגות שהיא מלווה להפסיק את דפוסי הריצוי שלהם. 

 זה לא אומר שהמטפל צריך להיות מושלם,

אבל אני (באופן אישי בכל אופן) מעדיפה ללמוד מאנשים שניכר שעשו כברת דרך בתחום אותו הם מלמדים. 

(למשל, למדתי פעם בקורס מסויים בו לימדה יועצת זוגית גרושה 3 פעמים (!!!) אני, באופן אישי, הייתי נמנעת מללכת אליה לייעוץ)

 

ד. לזכור שאחרי הכל האחריות לשלומי היא תמיד עליי. 

אני מסכימה לגמרי שהספרים שהמלצתי יכולים להיות הרסניים עבור אנשים מסויימים,

בדיוק כמו שהם יכולים להיות זהב טהור עבור אנשים אחרים. 

בדיוק כמו כל מטפל/קורס/סדנא. 

לכן חשוב לזכור שבכל תהליך  או מקום שתהיי בו יש לך  100 אחוז אחריות על עצמך :

לא להיות במקום שלא עושה לי טוב ולא מקדם אותי,

לא לקרוא ספרים שגורמים לי להרגשה רעה ורק מקטינים אותי,

לא לאמץ כיווני מחשבה שלא עובדים בשבילי/בשביל הזוגיות שלי/בשביל הילדים שלי,

לזכור שיש לי זכות וחובה להגיד "לא" אם בהליך הטיפולי המטפל/ת אומרת לי משהו שמרגיש לא נכון עבורי,

(זה יכול להיות משהו לא אתי חלילה,

אבל יכול להיות גם משהו שמקובל מאוד בכל הליך טיפולי, אבל עבורי זה מרגיש פשוט לא נכון, לא מדוייק, לא בריא).

זה לא פותר את הצד השני מאחריות (מחבר הספר/מרצה/מטפל וכו') יש לו 100 אחוז אחריות על עצמו ועל הצורה שהוא מעביר את הדברים,

אבל גם לא פותר אותך מאחריות על עצמך- על מה את מחליטה לקבל ומה לא. 

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן