"קוראת סיפורי זוועה ומשהו בי נכנס לחרדה תמידית.
יש לי בנות קטנות בבית, כולם טוענים מסביבי שאני מגזימה שאני לא משחררת אותן ושאני מגזימה שאני לא סומכת על אף אחד.
אבל אני מרגישה את הפחד הזה שיפגעו לי בהן חס וחלילה.
מדברת איתן הרבה על הגוף הפרטי ושאמא תמיד כאן לשמוע וכו׳.
אבל אני באמת מנסה להבין מאיפה מגיע החולי הזה.
הרי משיכה בין גבר לאשה זה הגיוני וטבעי.
אבל משיכה לילדים? איך אפשר לראות בהם אובייקט מיני בכלל? משיכה לבני משפחה?
איך יתכן שכל כך הרבה אנשים חולים בסטייה הזו?
כל יום סיפורים חדשים צצים.
חשבתי פעם שיש סוטים נדירים והנה האנשים שנראים הכי נורמליים מתגלים כמפלצות."
לאחרונה קיבלתי הרבה מיילים מאנשים מבוהלים שנכנסו לחרדה בגלל פרשיית " הסופר ואיש החינוך"
נכנסו למשבר אמון (שוב). אני באמת מבינה את הלחץ והחרדה.
זה בהחלט מגה אירוע. אירוע רב נפגעים שיוצר טראומה משנית להמון המון אנשים.
לחץ וחרדה לא בריאים לאף אחד. לא להורים ולא לילדים.
הטיפים שלי איך להשאר רגועים גם עם הפרשייה האחרונה:
א. אמון אמיתי יש רק בה'.
לפני כמה שנים דיברתי עם מישהו שהיה חסיד גדול של הרב ברלנד
תקופה קצרה אחרי שהתפוצצה "פרשיית ברלנד" והתעניינתי איך הוא חווה את הפרשה.
אותו אחד, בנוסף להיות חסיד שלו הוא גם מכור לסמים מחלים כבר הרבה שנים. חשבתי שבטח
אחרי שהתפרסמו כל פרטי הפרשיה על רבו הנערץ בטח הדברים יצרו ממש משבר אמון עבורו
בבני אדם, ברבנים ובתורה.
אבל להפתעתי הוא לא חווה שום משבר.
"במקום תקוות שווא, המרוכזת בעצמה, תטפח תקוות אמת, המרוכזת באלוקים" הוא ציטט לי משפט שמקריאים
במפגשים של המכורים לסמים.
תקוות אמת- יש רק באלוקים.
כשנותנים את יהבנו ומבטחינו בבני אדם סופינו להתאכזב ולגלות שבני אדם
הם בסך הכל בני אדם- עם חולשות, בעיות, מצוקות, קשיים ודברים לא פתורים.
באמת הוא ממש צודק. משברי אמון באנשים תמיד נובעים מזה
שהאדרנו, האללנו, הערצנו בן אדם. ואז כשרואים שאותו אחד הוא בסך הכל בן אדם
אז יש משבר. אבל מי זה שיצר את המשבר?
אותו אדם שבחר להאליל, להאדיר ולהעריץ בן אדם אחר.
לפני כמה שנים הגעתי לרב מסויים שהערכתי אותו מאוד וביקשתי שיתן לי הסכמות על התכנים שאני מעבירה בתחום המוגנות.
אותו הרב ואשתו עברו על התכנים שלי ואמרו כמה שהתכנים טובים וחשובים
אבל הוא לא רוצה את השם שלו על הדברים האלה בגלל ה"מה יגידו".
כשיצאתי מהמשרד שלו הרגשתי ממש מרוסקת. לא האמנתי שאדם שהיה נראה לי כל כך מרומם וקדוש
אומר לי שהוא לא מוכן לתת הסכמות לתכנים שיכולים להגיע ולעזור לכל כך הרבה ילדים בגלל ה"מה יגידו".
היייתי ממש מוצפת כעס, תסכול, אכזבה.
בהמשך כשבדקתי עם עצמי מה אני מרגישה ולמה אני מרגישה כמו שאני מרגישה הבנתי
שהאכזבה והכעס שלי יושבים על זה שאני זו שהפכתי את הרב הזה לאליל. חשבתי שהוא אמור להיות משהו על טבעי.
מישהו שדואג רק לעמ"י ופועל רק לשם שמים ולא חושב על עצמו ועל השם שלו.
וכשגיליתי שאותו הרב הוא בסך הכל בן אדם כמוני שמוטרד ממה אומרים עליו.
זה היה שיעור חשוב עבורי להיות בענווה. לזכור שאני בסך הכל בן אדם וכך גם כל הסובבים אותי.
ב. להפריד בין האדם ליצירה שלו.
לפני הרבה שנים התפוצצה פרשה של רב מוכר ומוערך בציבור הדתי לאומי על רקע התעסקויות מיניות עם בחורים וגברים.
זה יצר משבר עבור הרבה אנשים שלמדו ממנו ומספריו. חלק גדול מהמשבר היה שאותו הרב
דיבר הרבה על כמה שנטיה הפוכה זו סטייה וכמה זה רע וכמה זה איסור חמור בתורה וכו
אז איך יתכן שאדם שדיבר בלהט נגד משהו עשה בעצמו את הדברים עליהם הוא דיבר? הוא בעצמו לא האמין בדברים שהוא אמר?
ואם ככה- איך אפשר בכלל להאמין שאנשים מאמינים במה שהם עצמם אומרים?
המחשבה הזו היא חוסר הבנה שמדובר במחלה.
התמכרות, כמו שכבר כתבתי כאן לא פעם זו מחלה קשה וחשוכת מרפא.
אחרת איך אפשר להסביר בן אדם עם משפחה ברוכת ילדים, מוערך מאוד, קריירה תורנית מזהירה,
שנמצא בפסגה – ופונים אליו רבנים מפורום תקנה ומזהירים אותו:
"יש עליך דיבורים על התנהגות לא ראויה ולא הולמת, אם תמשיך אנחנו נפרסם את הפרשייה".
מה בן אדם נורמלי שיודע שאם המעשים שלו יוודעו, זו תהיה בושה מטורפת, כל מה שעשה עד היום ירד לטימיון,
הוא לא יוכל להמשיך להנהיג את הקהילה שלו, אולי זה יהיה הסוף לזוגיות שלו, משבר מטורף לילדים שלו- היה עושה?
בוודאי היה תופס את עצמו ולא חוזר על אותו המעשה יותר לעולם.
מה עשה אותו הרב? המשיך עם אותם המעשים שוב ושוב ושוב למרות שידע שמעשיו יתפרסמו.
האם אותו רב לא האמין במה שהוא דיבר נגד נטיות הפוכות? האם הוא שיקר כשהוא דיבר כמה זה מעשה מתועב?
ממש לא. הוא באמת האמין בזה. רק שהוא עצמו לא הצליח לשלוט במעשיו.
כשמבינים את זה שהתמכרויות, סטיות ופתלוגיות זו מחלה אמיתית ולא עניין של מידות רעות בלבד- אין משבר אמון
כי מבינים שזה מעין פיצול אישיות באותו האדם.
ג. זה אמיתי או שזו עלילת דם?
זו השאלה שכולם דנים בה ברחוב החרדי. יש אנשים שכבר חרצו את דינו ותלו אותו בכיכר העיר
ויש אנשים שמסרבים להאמין בכל תוקף ומדברים על קבוצות גדולות של אנשים בציבור החרדי שהיה להם אינטרס להתנקם בו
ולהעיף אותו ממגוון התפקידים שמילא.
"אני מקווה שבקרוב יתברר שזה הכל היה המצאות והוא יצא זכאי" אני שומעת מכל עבר.
כאילו שאם נדע שזו עלילת דם האמון שלנו בבני אדם יחזור
נוכל שוב פעם לחשוב שיש אפוטרופוס לעריות. שיש אנשים שזה לא יכול לקרות להם.
שהתקנות של חז"ל על הלכות יחוד שתוקנו כדי להגן על נשים ונערות אולי לא תקפות במקרים מסויימים.
ואני בעיקר שואלת את עצמי "למה זה משנה אם זה אמיתי או לא?"
אני מתכוונת מעבר לצד הצהוב והרכילותי של הפרשייה.
כן יש דבר כזה תלונות שווא (ואפילו הנתונים של משטרת ישראל
מדברים על סגירת תיקים מחוסר אשמה על סביב ה-20% זאת אומרת שהטענות נבדקו והנאשם הוכיח את חפותו
רוב התיקים לעומת זאת נסגרים מחוסר ראיות – שזה אומר שהמתלוננ/ת לא הצליחו להוכיח את ההאשמות ברף ההוכחה הפלילי
ולכן התיק נסגר ולא בגלל שהנאשם הצליח להוכיח את חפותו)
וכן יש דבר כזה פגיעות, הטרדות וניצול מיני של אנשים שיש להם את הכוח והסמכות לעשות את זה
באחוזים לא מבוטלים בכל מקום.
בין אם הדברים יתבררו כנכונים, בין אם הדברים יתבררו כשקריים בין אם הדברים לא יתבררו לעולם
לנו זה לא משנה כהוא זה.
אנחנו צריכים לזכור שאין אפטרופוס לעריות, שהלכות יחוד נועדו להגן על נשים ונערות בדיוק מהניצול עליו מדובר,
שצריך ללמד את הילדים מוגנות, גבולות אישיים, שיח בריא על מיניות-כזה שמאפשר לפנות לאדם מבוגר בשעת צורך,
זיהוי של מה נורמלי ומה לא בהתנהגויות מיניות של ילדים ועוד. (הקורס שלי לחינוך למיניות בריאה ממש נותן מעטפת שלמה
בתחום הזה ומאפשר לחיות בצורה רגועה ומוגנת גם בעולם לא שפוי)
ד. לדבר עם הילדים על מה שקורה.
כן הילדים שומעים ורואים שקורה משהו. חלקם שומעים דברים וקטעי דברים בחיידר/בית הספר
חלקם שומעים שמועות ברחוב ובבית כנסת.
וכולם רואים את הבהלה והפחד על הפנים שלנו ומבינים שקורה משהו.
אני ממליצה, כמו תמיד על כנות, פתיחות ושקיפות.
הסתרה של מידע מעולם לא קידמה ולא עזרה לאף אחד. לכן כדאי מאוד כן לתקשר עם הילדים על מה שקורה
לא צריך לחשוף את הילדים לתוכן מיני שלא מתאים לגיל שלהם, וגם לא צריך להפחיד אותם.
אפשר רק להסביר שיש אדם חשוב ומוערך, סופר שכתב הרבה ספרים שמואשם בזה שעשה מעשים לא צנועים,
נהג בצורה לא ראויה.
זה הזמן להדגיש לילדים שאנחנו תמיד מאמינים לכם.
לא משנה מי האדם עליו אתם רוצים לספר משהו, בין אם הוא פרופסור, רב, סופר, זמר
תמיד תבואו לספר לנו ואנחנו תמיד נעזור לכם.
אם מישהו אומר לכם לשמור סוד מאמא ואבא זו בדיוק הסיבה למה אתם חייבים לבוא ולספר לנו.
אנחנו נגן עליכם!
מתחברת לתכנים?
בואי תעקבי אחרי בסטטוס
לפוסט הזה יש 2 תגובות
נהנה כמו תמיד מהתובנות הישרות שלך ותודה על שאת מעניקה אותן לזולתך בעין טובה!
התוכן יפה.
רק רציתי לתקן – הלכות ייחוד לא נועדו "להגן על נשים ונערות". הלכות ייחוד נועדו להגן על גברים ונשים במידה שווה – הגנה מעצמם ומעצמן.
לדוגמה, אשה שבעלה בעיר מותר להתייחד אתה (כך פסק השולחן ערוך, יש שמחמירים) משום ש"אימת בעלה עליה". ברגע שאין חשש שהיא תסכים מרצונה – אין איסור להתייחד. ויש עוד דוגמאות.